וירולוגיה: מדע, או פסאודו מדע ?

או: איך מוכיחים וירוסים בביולוגיה ובווירולוגיה המודרנית, ולמה זה מזיק לכולנו

לאחר כל ההקדמות, להלן תרגום מאמרו של ד"ר לנקה:

סקירה כללית

מדע ומדעיוּת הם כלים חשובים שעוזרים לזהות ולפתור אתגרים. למדע יש חוקים מאוד ברורים: מי שמצהיר הצהרות חייב להוכיח אותן בצורה ברורה, מובנת וניתנת לאימות. רק אמירות שניתנות לאימות יכולות להחשב מדעיות, כל השאר נופל לתחום של אמונה. עניני אמונה, אסור שיהיו מוצגים כעובדות מוכחות מדעית שמטרתן להביא לצעדים ממשלתיים.

אמירות מדעיות חייבות להיות כאלה שניתן [לנסות] להפריכן ולהזימן, כדי שניתן יהיה להצהיר עליהן כעובדות מדעיות. החובה הראשונה והכתובה של כל מדען היא לבדוק בקפדנות את הצהרותיו, כדי לנסות להפריך אותן. רק במקרה שההפרכה נכשלת והדבר מתועד בבירור על ידי ניסויים מבוקרים, ההצהרה יכולה להיקרא מדעית.

כל האמצעים בנושא הקורונה שננקטו ע”י הממשלות והרשויות הכפופות להן, בסופו של דבר מוסדרים על פי חוק. בגרמניה זהו חוק הגנת זיהומים (IfSG). החוק נותן להם מראית עין של לגיטימיות, אך לא מספק הצדקה. במקרה של סעיף 1 של IfSG, למשל, המסגרת המשפטית כופפת את כל האוכלוסייה בגרמניה לחוקי המדע.

הכלל החשוב ביותר של המדע הוא אי-ההצלחה מתועדת, של ניסויים, אשר מנסים להפריך הצהרה המוצגת כנכונה ומַדָעִית. כל הכללים המדעיים מחייבים היצמדות לחוקי המחשבה וההיגיון. אם מתעלמים מהם או מפרים אותם, ההצהרה המדעית מופרכת כאילו ניסוי בקרה הוכיח שהיא שגויה.

מבחירת המילים בכל הפרסומים, על כל הווירוסים גורמי המחלות, ברור כי הוירולוגים לא רק שהפרו את חוקי המחשבה, ההיגיון וכללי המדע המחייבים, אלא גם הפריכו בעצמם את הטענות לגבי עצם קיומם של הווירוסים הפתוגניים.

אם מורידים את משקפי החרדה המהפנטים וקוראים באופן אובייקטיבי מה עושים המחברים וכותבים, כל אדם המתעניין אשר יכול לקרוא את השפה ואשר רכש הבנה בשיטות שבהן נעשה שימוש, יגלה כי וירולוגים אלה (למעט אלה העובדים עם פאג’ים ווירוסים דמויי פאג’ים) מפרשים בשוגג רצפים גנטיים נורמליים, כאילו היו מרכיבים  ויראליים, ובעשותם כך הם מפריכים את כל תחום ההתמחות שלהם. הדבר בולט במיוחד במקרה של הטענות על קיומו לכאורה של הווירוס  SarsCoV-2.

מאחר ודרישות מדעיות בסיסיות הופרו  על ידי אלו העובדים במחקר וירולוגי, דבר זה יכול להיות מתואר כהונאה מדעית. הונאה מדעית אינה פטורה במשפט הפלילי, אם כי  עד כה אין תקדים לכך [שהוגשה תביעה כזו]. בהעמידם פנים כי הם פועלים בצורה מדעית בעודם למעשה פועלים בצורה שאינה מדעית, וירולוגים מבצעים הונאה של אי-מילוי כללי המקצוע שהם מועסקים בו, דבר הנקרא “הונאת עיסוק” בחוק הגרמני. לכן אני מציע לקבע את הדבר בבית משפט פלילי, ואני אף פועל לעשות זאת. רשויות השלטון האחראיות נקראות לתבוע את אותם רמאים פסאודו-מדעיים כדי למנוע מהם להמשיך ולפעול בצורה לא מדעית, אנטי חברתית, ומסוכנת. מהרגע שבית משפט ראשון ימסד את העובדות המתוארות להלן וירשיע את הוירולוג הראשון  בביצוע הונאה, יבשר הדבר ויחתום את סופו של משבר הקורונה הגלובלי ויתברר כהזדמנות לכול.

מבוא

האנושות ניצבת בפני אתגר גדול: תחומי הביולוגיה והרפואה יצרו מומנטום המגביר את עצמו, את ההשלכות של הפחד ואת תפיסת האנטי-חיים. אלה מפריעים והורסים את הסביבה, הצמחיה, בעלי החיים, בני האדם והכלכלה. משבר הקורונה הוא רק קצהו הגלוי של קרחון, הנמצא במסלול התנגשות עם כולם ועם הכל. אחת הסיבות לאתגר זה היא תפיסת המטריאליזם – הניסיון להסביר את החיים באמצעות מודלים חומריים בלבד.

המטריאליזם של ימינו הוא תוצר של העת העתיקה ה”פוסט-סוקרטית”, והוא תגובת נגד מפורשת לפחד וניצול מרות מצד דתות שונות. זו הייתה תגובה מובנת, אנושית מאוד, המונעת מעקרון הומניטרי, אך יש לה השלכות דרמטיות.

הפילוסופיה המטריאליסטית הביאה עמה תפיסה דיכוטומית של טוב/רע בביולוגיה, שעליה מבוססת התפיסה הרווחת ברפואה המערבית – עם גישות הטיפול נוגדות החיים שלה: אנטיביוטיקה, הקרנות, כימותרפיה, חיטוי, הגבלת זכויות יסוד, חיסונים, סגרים, בידוד/מחנות הסגר, עידוד ריחוק חברתי וכן הלאה. 

מספר אנשים הולך וגדל, כמו גם הסביבה, והכלכלה, נפגעים כולם מהאידיאולוגיה הזו. תאוריית הטוב/רע המטריאליסטית הזו, שאין לה בסיס עובדתי, ואשר צמחה מתוך הנחות מופרכות, התפתחה בשקט להיות הדת החזקה ביותר. 

תורת החיים המטריאליסטית קובעת שיש רק אטומים, אך אין תודעה, אין כוחות רוחניים ואין מנפיש (אנימטור) שיכול היה ליצור אותם ולהניע אותם. על מנת שנוכל להסביר את הקוסמוס והחיים בצורה חומרית בלבד, “המדע” שלנו נאלץ לטעון את “המפץ הגדול”, שבמהלכו כל האטומים הללו נוצרו כביכול יש מאין ואז התעופפו לדרכם. ההנחה היא שכמה מהאטומים הללו יצרו מולקולות בכך שהתנגשו במקרה זו בזו. מולקולות אלה יצרו כביכול תא קדמוני על ידי התכנסות אקראית, שממנה התפתחו לכאורה כל החיים הנוספים באמצעות מאבק ובחירה. כל זה, כך נאמר, קרה בעבר הרחוק, וארך זמן שלא ניתן לדמיינו, ולכן אינו יכול להיות נושא לחקירה מדעית. את הסיפור הזה לא ניתן להגדיר כמדעי. 

נניח בצד את הפיזיקה התיאורטית עם תיאוריות הקוונטים שלה, שמדמיינות את דפוס חשיבה זה בעזרת השקעת הון הולכת וגדלה בחלקיקים ההולכים וקטנים. לטובת היבט ברור יותר של החיים, שניתן להבינו בקלות על ידי עריכת ניסויים פשוטים. ברצוני להציע את החומר הבסיסי ממנו מורכבים החיים: קרום המים, מה שמכונה מתח פני השטח, הנוצר על ידי מים כאשר הם במגע עם חומרים אחרים ובכל פעם שהם בערבול, בתנועה ספירלית.

אריסטו כינה את החומר הזה ‘אֶתֶר’ ומאוחר יותר גילה אותו ד”ר פיטר אוגוסטין וכינה אותו ‘החומר הראשוני’. דוקטורים יפניים לפיזיולוגיית צמחים התייחסו לחומר זה כ’מי- פָיי (PI-water). הגילוי מחדש של האֶתֶר/חומר-ראשוני הזה' מאפשר להחיות את העיקרון הטרום-סוקרטי של ‘כמו בגדול, כך גם בקטן’, ולדון בו. החשיבה במונחים של תיאוריה אטומית מעכבת סוג זה של הבנה, ומביאה להנחות שגויות. עולם רעיוני שלם של האקדמיה הביולוגית והרפואית מבוסס על רעיון מזויף זה. 

בשנת 1848, כאשר אפשרויות מועילות נפתחו בהשראת המהפכה הצרפתית, והיה להן סיכוי להשפיע גם בגרמניה, השינוי הרדיקלי נכשל וגרם להקשחה והידרדרות דרמטית של החיים הפוליטיים והחברתיים. האדם האחראי על ההתפתחויות המרכזיות בביולוגיה ורפואה כפי שאנו מכירים אותה כיום, דגל בשנת 1848 באמצעים הומניים, הגיוניים וראויים, למניעת מגיפות. אולם במהלך 10 השנים הבאות, חשיבתו הותאמה  לתנאים הפוליטיים המחמירים ומקצינים יותר ויותר. אנו מדברים על רודולף וירקוב, אשר בשנת 1858, בהשראה בלעדית של תיאורית האטוֹמיזם של תורת דמוקריטוּס ואפיקוּרוּס, אך ללא כל בסיס מדעי, הגה את 'תיאוריית התא' של החיים וכל המחלות, כלומר, הפתולוגיה התאית. 

במהלך חייו, הדחיק רודולף וירקוב עובדות רלוונטיות לגבי אמבריולוגיה והיסטולוגיה של רקמות, על מנת שיוכל להציג את תאוריית התא החדשה שלו כעובדתית ולהנחילה לציבור. אמבריולוגיה [מחקר התפתחות העובר] והיסטולוגיה [מחקר מבנה הרקמות] – התורה של נביטת החיים, לעומת זאת, הן תנאי מקדים להבנת החיים, התפתחותם, ובעיקר להבנה של מחלות, של ריפוי, של משברי-ריפוי ושל מכשולים לריפוי. 

רודולף וירקוב טען, בדומה לתיאורית האטומיזם, שכל החיים החלו בתא. לטענתו התא הוא יחידת החיים הקטנה ביותר ובלתי ניתנת לחלוקה, אשר אף על פי כן היא האמורה להביא לכל המחלות באמצעות ייצור רעלני-מחלה לכאורה (רעל בלטינית: וירוס). התאוריה הניחה את הבסיס שממנו תאוריות כמו גֶנים, זיהומים, מערכת החיסון וסרטן היו חייבות בהכרח להתפתח, כדי שאפשר יהיה להסביר את תהליכי החיים, החולי והריפוי כחלק מהתאוריה. אם צריך להאמין שכל התהליכים נגרמים רק על ידי יחסי גומלין חומריים, וכי כל החיים נובעים מהתא הקדום, הרי שחסידי תפיסה זו נאלצים לשמור על תבנית חיים מבנית ותפקודית, הווה אומר חומר תורשתי, ולטעון כאילו זו עובדה. 

אותו היגיון מאולץ מתעורר בהקשר לטענת  רעלני המחלה: התא מייצר לכאורה וירוסים (רעלים הגורמים למחלות) ומפיץ אותם בתוך הגוף ומחוצה לו. על מנת שטענה זו תהיה נכונה, יש לטעון למקום בתוך האדם, שבו נוצר וירוס זה לראשונה. ברגע שדרך חשיבה זו מרוממת לדרגת דוֹגמה המוציאה מחשבון  כל למידה אחרת, וכאשר נקודות מבט אחרות מושמצות כלא מדעיות או כקונספירציה נגד המדינה, היא מונעת מלכתחילה דרכי חשיבה והתיחסות למקור המחלות. היגיון מאולץ זה מחפש רק סיבות לפגמים חומריים או ממאירוּת חומרית. הוא מסתיר את העובדה כי הרעיון של הווירוס כרעלן גורם מחלה הופרך כבר מדעית וננטש בשנת 1951, מה שגרם לכך שבשנת 1952 צריך היה להמציא רעיון אחר: וירוסים כאוסף של גנים מסוכנים. עם זאת, עד היום עדיין אין הוכחה מדעית ברת קיום להנחה [חדשה יותר] זו. החדשות הטובות הן שהווירולוגיה הגנטית, שהפכה פופולרית משנת 1954 ואילך, הפריכה את עצמה מדעית באמצעות אמירותיה שלה. אני יכול להעיד שהצהרה זו נכונה ומאומתת במאה אחוז. אני אעמוד מאחוריה כווירולוג, כמדען, כאזרח וכבן אדם.

המעבר מווירולוגיה של רעלנים לווירולוגיה הגנטית של היום

מכיוון שיש עדיין טענה כי רעלים של חלבון חיידקי מסוכן  קיימים בגוף, הרי הרעיון של רעלי מחלות עדיין משפיע למדי. עוד נטען לסכנתם של חיידקים כגון החיידק הספירלי [ספירוכטה, מיקרוב דמוי חולץ פקקים] המסוכן כביכול מפני שהוא קודח לכאורה את דרכו מנקודת כניסה משוערת דרך העצבים לתוך המוח. מה שווירולוגים, רופאים ועיתונאים מדעיים נמנעים מלציין הוא, שבשנת 1951 צריך היה לנטוש את תורת הווירוסים כרעלנים של חלבונים. באותה שנה בוצעו שני ניסויים מבוקרים על מנת לבדוק את תאורית רעלן הווירוס: 

1. במקום לחשוף רק רקמות שנפגעו כביכול מווירוס, גם רקמות בריאות נחשפו לריקבון. נתגלה כי החלבונים שנוצרו בעקבות התפרקות של רקמה בריאה, היו זהים לאלו שנוצרו בעת התפרקות של רקמה “פגועת וירוס”. דבר זה הפריך את הנחת הווירוס. 

2. נוסף על כך, התיאוריה מלפני 1951, לגבי  מה אמור להיות וירוס, הופרכה עקב העובדה שבאמצעות מיקרוסקופ האלקטרונים, אף אחד לא הצליח למצוא או לצלם משהו שונה באותם אנשים או בעלי חיים שלכאורה נדבקו בווירוס, לעומת מה שניתן היה למצוא או לצלם אצל נבדקים בריאים. זה עדיין המצב כיום. 

בניסויי הבקרה המוצלחים הללו, הווירולוגיה הפריכה וביטלה את עצמה, אולם רק הקוראים הקשובים של כתבי עת מקצועיים הבחינו בכך. מסעות החיסון המתמשכים המשיכו לחגוג וקודמו על ידי המניפולטורים של הכוח, ותקשורת ההמונים דיכאה על כן את החדשות הללו. מסעות החיסון לא הופסקו למרות שתירוץ הווירוסים הרעלניים לא היה תקף עוד. הדבר נבע מהשתיקה הן של רשויות הבריאות והן של הקהילה המדעית. אחרי שהווירולוגיה שללה את התוקף שלה עצמה, הביולוגיה והרפואה עדיין לא הציעו הסבר אחר, הנסמך על תורת התא החומרית הטהורה, למה שהוגדר בעבר כהתפרצות ויראלית. 

לאור זאת, תאוריה חדשה לגבי אופיים של הווירוסים צריכה היתה להיות מומצאת. אלו המעורבים עיצבו את חשיבתם על פי מבנים קיימים ומוכחים הנקראים פאג’ים. מבנים אלו נוצרים על ידי חיידקים כאשר הם מוּצָאים מהסביבה הטבעית שלהם ויחסי הגומלין החיוניים ביניהם מעוכבים. כשהייתי סטודנט צעיר, התמזל מזלי לבודד מבנה כזה מהים וללמוד את מבנהו, הרכבו והאינטראקציה שלו עם הסביבה. דבר זה הוביל אותי ישירות לתחום הווירולוגיה, כיוון שהנחתי בתמימותי כי גיליתי קשר יציב של וירוס בלתי מזיק עם מארח, דבר שעשוי היה על כן לאפשר לי ללמוד את מקור הווירוסים. שלושים שנה לאחר מכן, דוגמאות חדשות למבנים אלה המשיכו להתגלות, והם מכונים כיום “וירוסי ענק”, ויותר מכך, הוכח בבירור כי מבנים אלה נמצאים בראשיתם של התהליכים המביאים להתחלתם של חיים ביולוגיים. כמה חוקרים רואים כיום מבנים אלה כחלק מהממלכה  הרביעית של החיים, יחד עם החיידקים הקדמוניים, החיידקים והאיוקריוטים [אורגניזמים רב תאיים]. 

מבנים אלה המכונים פאג’ים (וגם ‘וירוסים ענקיים’) נחשבים בטעות לאוכלי חיידקים. ניתן לתאר אותם כסוג של נֶבֶג המתהווה כאשר תנאי החיים של חיידקים ואורגניזמים פשוטים משתנים באופן כזה, שאינם יכולים עוד להתרבות או לשרוד בצורה אופטימלית. סוג זה של מבנה , מורכב תמיד מגְדיל של מה שנקרא חומר תורשתי (DNA) שתמיד יש לו בדיוק את אותו אורך ואותו הרכב. סוג זה של DNA מוקף תמיד בקרום של החומר הצפוף שממנו מגיחים חיים ביולוגיים. זו הסיבה שקל לבודד את אותם הפאגים, או ‘וירוסי ענק’ (הבה נקרא להם להלן ‘בִּיוֹנְטים’), כלומר, לטפחם ולהפרידם מכל שאר צורות החיים [בדגימה]. מבודָדים בצורה זו, הם עוברים ניתוח ביוכימי באופן שגרתי. כל אפיון ביוכימי כזה מגלה כי חומצת הגרעין של וירוס הענק/פאג’ הזה היא תמיד בדיוק באותו אורך ויש לה תמיד בדיוק את אותו הרכב. 

למעשה, במשך עשרות שנים היוו הפאגים את המקור היחיד של חומצת גרעין טהורה (DNA) במחקרים ביוכימיים. תהליך הקליטה של DNA אל תוך החיידקים, והשחרור שלו החוצה, המתועד במיקרוסקופ האלקטרונים, פורש כזיהום. ללא כל הוכחה, נטען כי הפאג'ים תוקפים חיידקים, אונסים אותם, כופים עליהם את חומצות הגרעין שלהם וכי החיידקים מתים כתוצאה מכך. במציאות המצב שונה בתכלית. רק חיידקים המוכלאים במיוחד, כלומר, אלו המתרבים ללא הרף [בתרבית] ללא מגע [טבעי] עם חיידקים או מיקרובים אחרים, ממירים צורתם לפאג’ים. המרת צורה זו מתפרשת שלא כהלכה כמוות של החיידקים הנגרם על ידי הפאג’ים. מנגד, חיידקים שבודדו זה עתה מסביבתם, לעולם אינם הופכים לפאג'ים, וגם אינם מתים אם מוסיפים להם פאג’ים, בכל כמות שהיא. זו גם הסיבה לכך שטיפול עם פאג’ים, המוזכר לעתים קרובות כתחליף לאנטיביוטיקה, לדוגמה כדי לדכא כאבים ותסמינים אחרים, לא יעבוד לעולם במובן ובהיקף הרצוי – בדומה לכל הרעלה אחרת. 

הביולוגיה של הפאג’ים ווירוסי הענק, מפריכה את תורת התא של החיים 

במקרה של הַאָצה (ectocarpus siliculosus) ממנה בודדתי את “וירוסי הענק” שלה, המצב הוא כזה: החלקים הניידים של האצה, הגמטות והנבגים, מחפשים בסביבתם את “וירוסי הענק” באמצעות השוטונים [זרועות גמישות] הניידים שלהם וסופגים אותם לתוכם. בתהליך זה, האצות הגדלות משלבות את חומצת הגרעין של “וירוסי הענק” בכרומוזומים שלהם. התצפית מראה כי אצות המכילות את “וירוסי הענק” מסתדרות טוב יותר מאלו שלא. מעולם לא נצפה כי מצבן  של אצות עם “וירוסים ענקיים” רע יותר מאלו שבלעדיהן. “וירוסי ענק” חדשים, עם תכונות מרשימות יותר ויותר, מתגלים כל הזמן, ויש עדויות הולכות ומתרבות המוכיחות שחיידקים ומיקרואורגניזמים, אמבות ואורגניזמים חד תאיים מתפתחים מתוך אותם “וירוסי ענק”, וחוזרים והופכים לווירוסי ענק אלו כאשר תנאי החיים שלהם כבר אינם אופטימליים. 

‘וירוסים ענקיים’ נוצרים באופן טבעי על ידי חומצות גרעין וסביבן. חומצות גרעין אלה מפתחות פעילויות קטליטיות, כלומר הן משחררות באופן עצמאי אנרגיה, מסנתזות חומצות גרעין נוספות, מולקולות וחומרים אחרים, ובכך יוצרות כל הזמן תכונות ויכולות חדשות. הצורות של חומצת הגרעין RNA, שהן מגיבות ומגוונות מאד (ראו מונח: ‘עולם ה-RNA‘) ויכולות להפוך בקלות ובקביעות לDNA ולהשתנות בחזרה, מופיעות גם בתהליך הארגון העצמי של החיים, ללא כל סיבה מובנת מדעית. החיים הביולוגיים שאותם אנחנו יכולים לראות,  מתגשמים באופן ברור מן המים. נמצא מספר גדל והולך של מיקרואורגניזמים תאיים שהגנום שלהם מורכב ברובו מחומצות הגרעין של “וירוסים ענקיים”.  עם גילוי הפאג’ים – שנוצרו אך ורק על ידי טרנספורמציה של תרביות משולבות של חיידקים (“גילוי עריות”), גילוי ווירוסי הענק - המתָחְזֵקים, גדלים ועושים באופן פעיל חילוף חומרים בינם לבין עצמם, וגילוי אורגניזמים חדשים המורכבים מווירוסי ענק, שלושה דברים הוכחו עד כה: 

א.    התיאוריה המתגלמת בתורת התא, המרמזת שחיים ביולוגיים קיימים רק בצוּרָת תאים, ונובעים רק מתוך תאים, הופרכה.

ב.    הטענה כי חיים ביולוגיים התעוררו פעם אחת ולתמיד, בעבר הקדום, הופרכה. אם נסתכל על החיים בצורה אובייקטיבית ומבלי שנוגבל על ידי דוֹגמות ותאוריות חסרות בסיס, נוכל לראות שהחיים צצים כל הזמן מחדש, ולפני עינינו. הוכח שחיים ביולוגיים, כפי שאנו מכירים אותם כיום, יכולים להתעורר בכל מקום בו מים נמצאים, ואולי אף ליצור תנאים זהים או דומים לאלה שעל פני כדור הארץ שלנו.

ג.    הפרשנות השגויה, שעלתה מצפייה בספיגת  חומצות גרעין של פאג’ים ווירוסי ענק לתוך אורגניזמים אחרים כעדות לזיהום מזיק, הופרכה. פרשנות שווא זו משנת 1952 ואילך הייתה הסיבה לאמונה כי ישנם וירוסים גנטיים בבני אדם אשר, על ידי העברת חומצות הגרעין ה”מסוכנות” שלהם, גרמו למחלות והם האחראים למוות ולהרס. עד היום, לא נצפה ולא בודד וירוס באדם, בבעלי חיים, בצמחים, או בנוזלים שלהם. עד היום, לא בודדה אפילו חומצת גרעין אחת המתאימה לאורך ולהרכב של הגדילים הגנטיים של אותם הווירוסים לכאורה אשר גורמים למחלות. כל זאת למרות שהטכניקות הסטנדרטיות והבסיסיות ביותר לבידוד, הדגמה וניתוח של הרכב חומצות גרעין באורך זה, קיימות כבר זמן רב.

תצלומי מיקרוסקופ האלקטרונים של וירוסים לכאורה, פשוט מראים מבנים [לרוב דמויי בועה] שניתן להשיגם תמיד גם ממקורות אחרים. מבנים אלה מעולם לא בודדו או אופיינו ביוכימית, דבר הניתן לאימות בקלות מהמאמרים המדעיים. מבנים מצולמים אלה מעולם לא שימשו כמקור ממנו נלקחות אותן פיסות קצרות של חומצת גרעין, שמהן בונים הווירולוגים, בצורה תיאורטית את חומצת הגרעין הארוכה, המוצגת כגדיל הגנטי לכאורה של אותו וירוס. 

ניתן להשיג חומצות גרעין בדיוק באותו אורך ובדיוק באותו הרכב, בכל פעם מחדש, מכל סוגי הפאג’ים ווירוסי הענק. עם זאת, מעולם לא ניתן היה לבודד חומצת גרעין (DNA או RNA) ממבנה או מנוזל גוף, שתהיה בעלת אותו אורך ואותו הרכב המתאימים למה שנטען עליו כי הוא הגדיל הגנטי של וירוס פתוגני. 

במבט לאחור על מה שקרה בין 1951 ל- 10.12.54, נוכל לראות כיצד ומדוע איבדה הווירולוגיה לחלוטין את דרכה והפכה לגישה בלתי מדעית ומסוכנת, המנותקת לחלוטין מן המציאות. אחרי שהווירולוגיה הרפואית גמרה את חייה עם ניסויים מבוקרים בשנת 1951, הרי שמשנת 1952 ואילך נתפס המבנה של הפאג’ים כדגם שעל פיו “ווירוס” יציג את עצמו. אותה אידיאולוגיה המתמשכת והעיקשת של “וירוסים גורמי מחלות” פשוט המשיכה בצורה שונה: חומצת גרעין באורך ובהרכב מסוים, מוקפת כיסוי המורכב ממספר מסוים של חלבונים מסוימים. 

עם זאת: בהיעדר תמונות מיקרוסקופ אלקטרונים של “וירוסים גורמי מחלות” בבני אדם/בעלי חיים/צמחים, ובהיעדר תמונות של הצורה המבודדת, ועדיין ללא אפיון או בידוד ביוכימי, הוירולוגים נאלצים להמשיך בהרכבה תיאורטית של חלקיקים נפרדים מתוך רקמה, שלכאורה חולה עם וירוס, ולהציג לעצמם ולציבור את התוצרים שהם המציאו [כאילו אלו] וירוסים שקיימים במציאות! 

הוירולוגים המחזיקים ברעיון קיומם של וירוסים גורמי מחלות, מציינים פרסום מדעי יחיד כדי להצדיק את מעשיהם ולהציגם כמדע, דבר שאפשר להגדירו כבלתי מדעי באופן מהמם. פרסום מדעי זה מ- 1 ביוני 1954 מתייחס במפורש אל תצפיות המחברים כאל השערות והם מציינים כי יהיה צורך בעתיד לאמת השערות אלה. ב -10 בדצמבר 1954 קיבל המחבר הראשי של המחקר, ג’ון פרנקלין אנדרס, את פרס הנובל, על השערות שונות [שנעשו] במסגרת התיאוריה הישנה של “וירוסים הם רעלנים חלבוניים מסוכנים” (אותה תאוריה שהופרכה בשנת 1951!). פרס נובל זה השיג שני דברים: התיאוריה הישנה והמופרכת של וירוסים-רעלניים קיבלה הילה פסאודו-מדעית, והווירולוגיה הגנטית החדשה קיבלה את הכבוד המדעי הרם ביותר, כביכול. דבר זה, בתורו, הביא לכך שמעולם לא בוצע אימות לפרסום המחקרי הנ”ל לגבי החצבת. 

לווירולוגיה הגנטית החדשה משנת 1952 ואילך יש שני יסודות שגויים: [ההנחה] כי וירוסים הגורמים למחלות בנויים באופן עקרוני כמו פאג'ים, ו[ההנחה] כי הם מופיעים, כאשר תאים במבחנה מתים לאחר הוספת חומר מדגימה המזוהמת, כביכול, בווירוס.  עם פרסומם היחיד ב -1 ביוני 1954, אנדרס ועמיתיו ביססו את הרעיון שתאים המתים במבחנה לאחר הוספת חומר כביכול מזוהם, הופכים לווירוסים. [הסיפור המקובל כיום במדיה ובציבור בהקשר זה הוא כי וירוסים משתלטים על מנגנוני התא, משכפלים עצמם בתוכו ואז "מפוצצים" והורגים אותו, בדרכם להדביק תאים אחרים. - לסיפור אין כל אימות מחקרי, כפי שמציין ד"ר לנקה].

תמותת תאים זו מוצגת כבידוד של הווירוס – מתוך הנחה כי מה שגרם לה חייב היה לבוא מבחוץ. במקביל, מסת התאים הגוססת הזו משמשת כחיסון [נגד הווירוס]. אנדרס, כמו גם עמיתיו וכל וירולוג אחר – מסונוורים מפרס הנובל – התעלמו מכך שמותם של התאים במבחנה לא נגרם על ידי וירוס. במקום זאת, התאים במעבדה מומתים בשוגג אך באופן שיטתי מבלי שאף אחד יבין שזה מה שנעשה! התאים מומתים על ידי אנטיביוטיקה הרעילה להם, באמצעות תנאי רעב קיצוני הנגרם מהפחתת התזונה, ומתוספת של חלבונים במצב ריקבון המשחררים תוצרים מטבוליים רעילים. 

עד היום, רכיבי תאים מתים המורכבים תיאורטית בדרך זו ליצירת  וירוס, ונתפסים כמציאות. כל כך פשוטה היא הווירולוגיה של הווירוסים הגורמים למחלות. לא אנדרס, ואף לא אחד מהווירולוגים האחרים, לא ביצעו מעולם את ניסויי הבקרה בהם ניסו “לזהם” את התאים עם חומר סטרילי. [לו היו מנסים], התאים בניסוי הבקרה היו מתים בדיוק באותו אופן כמו אלו עם החומר “הוויראלי” כביכול. 

הפרכה קצרה, ברורה וקלה להבנה, של כל הווירוסים גורמי המחלות

        א.       כל טענה מדעית חייבת להיות ניתנת לאימות, להבנה ו[לנסיונות] הפרכה.

        ב.        הצהרה מדעית יכולה להחשב ככזו רק כאשר לא ניתן להפריך אותה על פי חוקי ההיגיון, ובמידת האפשר באמצעות ניסויי בקרה.

כל מדען מחויב להטיל ספק בהצהרותיו שלו ולבדקן.

1. שאלה של יישור (Alignment)

הוירולוגים מעולם לא בודדו גדיל תורשתי שלם של וירוס, במלוא אורכו, והראו אותו ישירות. הם משתמשים רק בחתיכות קצרות מאוד של חומצות גרעין, שאת סדרן של ארבע מולקולות הם קובעים, ואז מתייחסים אליהן כאל רצף. מתוך המוני מיליוני רצפים קצרים מאוד שנקבעו בדרך זו, וירולוגים מרכיבים תיאורטית בעזרת שיטות מחשוביות וסטטיסטיות משוכללות, רצועה פיקטיבית ארוכה של חומר גנטי. הם קוראים לתהליך זה ‘יישור’ (alignment)

התוצאה של אותו יישור מסובך, אותו גדיל פיקטיבי וארוך מאוד של חומר גנטי, מוכרזת על ידי וירולוגים כהוכחה לקיומו של וירוס. עם זאת, גדיל שלם כזה אינו מופיע מעולם, לא במציאות ולא בספרות המדעית, זאת למרות שטכניקות סטנדרטיות לקביעת האורך וההרכב של חומצות גרעין כלשהן זמינות זה מכבר. מעצם השימוש שלהם בתהליך היישור, במקום פשוט להציג באופן ישיר חומצת גרעין ארוכה מתאימה, הווירולוגים הפריכו את עבודתם הם.

2. אין ניסויי בקרה בנוגע ליישור

הוירולוגים מעולם לא לא תיעדו  תהליך של יישור, עם חומצות גרעין מניסויי בקרה, שהיו קצרות כמו אלו. על מנת לעשות זאת, יהיה עליהם לבודד חומצות גרעין קצרות תוך שימוש באותו הליך תרבית תאים בדיוק, כשההבדל [היחיד] הוא שההדבקה כביכול, תהיה לא באמצעות הוספת דגימות הנגועות בווירוס כביכול, אלא באמצעות חומרים סטריליים.

ניסויי בקרה לוגית הכרחיים אלו מעולם לא בוצעו ותועדו. בענין זה לבדו, הווירולוגים הוכיחו כי להצהרות שלהם אין ערך מדעי ואסור להתייחס אליהן כאל הצהרות מדעיות.

 3. יישור זה ענין תיאורטי בלבד

על מנת שיהיו מסוגלים להרכיב את הרצפים הקצרים מאוד של חומצות גרעין לכדי גנום ארוך, משתמשים הווירולוגים בתבנית, על פיה מסדרים את הרצפים הקצרים הללו כגדיל גנום ארוך, ויראלי כביכול. ללא תבנית רצף מוגדרת מראש וארוכה מאוד כזו, אף וירולוג אינו מסוגל ליצור תיאורטית או מחשובית גדיל של גנום ויראלי. הוירולוגים טוענים כי גדיל הגנום הבנוי תיאורטית/במחשב, מקורו בווירוס, מכיוון שהיישור בוצע באמצעות גדיל גנום ויראלי מוגדר מראש אחר. היגיון זה מופרך באופן ברור וחד משמעי, שכן כל התבניות שעל פיהן נוצר גדיל גנטי חדש, נוצרו בעצמן רק על ידי [טכניקות] תיאורטיות/חישוביות.

4. וירוסים מעולם לא נצפו בבני אדם/ בעלי חיים/ צמחים או בנוזלים שלהם

 וירולוגים טוענים כי וירוסים זיהומיים, כלומר שלמים, אמורים להמצא בכמויות גדולות בדם וברוק. זו הסיבה שבמשבר הקורונה כולם אמורים לחבוש מסיכה. עם זאת, עד כה לא צולם אפילו וירוס יחיד ברוק, בדם או במקום אחר אצל בני אדם/ בעלי חיים/ צמחים, או בנוזלים שלהם, למרות שתמונות של מיקרוסקופ אלקטרונים מהוות כיום טכניקה סטנדרטית וקלה, המבוצעת באופן שגרתי.

העובדה הברורה והקלה לאימות, שאין תיעוד של וירוסים באדם/ בחיות/ בצמחים או בנוזלים שלהם, מפריכה כל טענה על וירוסים. משהו שמעולם לא נצפה בבני אדם/ בעלי חיים/ צמחים או נוזלים מהם אינו יכול להתקבל כעובדה מדעית שהוכחה.

5. הרכב המבנים התאיים אותם וירולוגים מגדירים כווירוסים מעולם לא אופיין ביוכימית

ישנן שתי טכניקות שונות המשמשות להפקת צילומים של וירוסים לכאורה. על מנת להשתמש במיקרוסקופיה של חדירת אלקטרונים (TEM), תרביות התאים צריכות להיות מקובעות בשרף ויש לפרוס אותן לשכבות דקות, כך שניתן יהיה לראות דרכן. החלקיקים שווירולוגים מראים בתמונות אלה לא בודדו מעולם ואף הרכבם מעולם לא אופיין ביוכימית. כל החלבונים וגם הגדיל הגנטי הארוך המיוחס לווירוסים חייבים יהיו בתור התחלה להיות מזוהים. שום זיהוי כזה, שום בידוד של חלקיקים מקובעים כאלה ושום אפיון ביוכימי של הרכבם, אינם מופיעים בפרסום יחיד. דבר זה מפריך את הטענה שתמונות  כאלה מראות וירוסים. 

[מנגד] במקרה של כל אותם חלקיקים שהוגדרו על ידי צביעה שלילית כווירוסים, מה שקורה הוא שחלקיקים אלה אינם מושבחים, אינם מטוהרים ואינם מבודדים בצנטריפוגה של שיפוע הצפיפות, המיועדת למטרה זו. במקום זאת, באמצעות צנטריפוגה פשוטה, הם משוּקעים אל תחתית מבחנת הצנטריפוגה (איסוף משקע), ולאחר מכן הם נצפים תחת מיקרוסקופ אלקטרונים.  עד היום, הרכב מבנים כאלה, שהוכרזו כווירוסים, מעולם לא נקבע ביוכימית.

כל הפרסומים המדעיים בהם מבנים מוגדרים כווירוסים במיקרוסקופ האלקטרונים, ניתנים לבדיקה ולאימות בקלות, והווירולוגים עצמם הפריכו בפשטות ובאלגנטיות – מבלי להבין זאת – את טענתם לקיומם של וירוסים.

6. צילומי מקרוסקופ האלקטרונים המוצגים כ”ווירוסים”, הם תופעות לוואי אופייניות וחלקיקים של תאים

מספר רב של צילומים ממיקרוסקופֵּי אלקטרונים הטוענים להצגת חלקיקים המוגדרים כווירוסים מתפרסמים, דבר המסתיר את העובדה שכל התמונות הללו מראות רק מבנים אופייניים של תרביות תאים גוססות, או של שלפוחית של סבון-חלבון-שומן המיוצרת במעבדה, אשר מעולם לא צולמו בבני אדם/ בעלי חיים/ צמחים או בנוזלים שלהם.

חוקרים אחרים מחוץ לתחום הווירוולוגיה מתייחסים לאותם מבנים כאל רכיבים תאיים אופייניים כגון וילָיי (בליטות דמויי אמבה המאפשרות לתאים היצמדות ותנועה), אקסוזומים [בועיות זעירות עם גדיל גנטי המופרשות מכל תאי הגוף] או חלקיקים אחרים שהם בגודל הנחשב לגודל של וירוס (המכונים, חלקיקים-דמויי-וירוס). דבר זה זה מספק אישור עצמאי יותר לכך שהטענות לפיהן ניתן לראות וירוסים במיקרוסקופ האלקטרונים הן מופרכות מדעית.

7. ניסויים ושל וירולוגים בבעלי חיים מפריכים טענות לקיום וירוסים

וירולוגים עורכים ניסויים בבעלי חיים בכדי להוכיח לכאורה שהחומרים שאיתם הם עובדים הם וירוסים ועלולים לגרום למחלות. בכל פרסום בו נערכו ניסויים כאלה בבעלי חיים, ניתן לראות בבירור כי הדרך שבה מטופלים בעלי החיים הללו, מביאה בדיוק את אותם התסמינים שלטענת וירולגים הם ההשפעה של הווירוס. [בנוסף] ברור מכל אחד מהפרסומים הללו, כי לא בוצעו ניסויי בקרה, בהם בעלי החיים היו נתונים לאותם תנאים אך עם חומר סטרילי.

שתי עובדות אלו לבדן מפריכות את טענות הווירולוגים, כי ביססו את נוכחותם והשפעתם של וירוסים ע”י ניסויים בבעלי חיים.

 אף אחד מהמוסדות ומנהלי המתקנים הקהילתיים, מפעלי המזון, מתקני הבריאות המופיעים בסעיף 1, משפט (2), ואף אזרח, לא היה רשאי ליישם ולא צריך היה לסבול את האמצעים ואת תקנות הקורונה, אם הם היו מכירים, ויכולים להוכיח, כי לווירולוגים אין הוכחות מדעיות לקיומם של וירוסים גורמי מחלות, שכן הם הפריכו את עצמם באמצעות פעולותיהם ופרסומיהם.

 כל עוד החובה לפעול מדעית בסעיף 1 של IfSg נשמרת, ניתן, בעזרת התייחסות לסעיף 1 של IfSg להציג בהצלחה את הראיות לחוסר הסבירות, ההפקרות, גרימת הנזק וחוסר המוסר של כל אמצעי הקורונה, הפקודות והחוקים, בפני בתי המשפט. רוב שופטי גרמניה הם כנים ומצפוניים, ופוסקים ע”פ החוק. אם זה היה אחרת, הייתה קיימת דיקטטורה גלויה במדינה הזאת במשך זמן רב, שהיתה מבססת את עצמה יותר ויותר בצורה גלויה באמצעות טיעונים פסאודו-מדעיים וטיעונים מופרכים מתחומי הווירולוגיה והרפואה.

 אנא זכרו את הדברים הבאים בפעולותיכם: רוב האוכלוסייה מאמינה בווירוסים הגורמים למחלות ובהשפעה החיובית של חיסונים. אם לומר את זה בצורה קיצונית למדי: מי שמאמין בתפיסה המוטעית שסרטן הוא תוצאה של ממאירות, עשוי בהחלט להאמין גם ב”גרורות מעופפות”, הלא הן הוירוסים. ההשלכות השליליות של אבחנות סרטן והטיפולים הקשים שלהם, אותם חוֹוה באופן ישיר ועקיף כמעט כל בן אנוש, מושרשות עמוק ויש להן השפעה.

 בהסברים ובפעולות שלכם, אנא קחו בחשבון כי חוויית הסבל הישיר והעקיף, יצרה וחיזקה לכשעצמה את התפיסה של אנשים, שישנן מחלות מסוכנות וקטלניות, וכך גם וירוסים. שימו לב כי מחוויות כאלו נובעת הדעה, כי רק המדינה והמומחים שלה, מסוגלים ומורשים להתמודד עם חולי. ע”י התחשבות בתפיסות הקיימות של אנשים, תוכלו להימנע מלגרום להשפעה ההפוכה לזו אותה אתם מנסים להשיג. זה חשוב במיוחד בשיתוף פעולה עם רופאים, דבר שכולנו צריכים.

 אני, למשל, מסביר לכל אדם שמבקש לדעת, כי יש מערכת ידע טובה יותר המסבירה מדעית (במובן החיובי) את התהליכים המובילים למחלות ולריפוי. יתר על כן, שמשברי ריפוי הם חלק מתהליך זה ומכשולים לריפוי יכולים להתרחש גם כן. עם זאת, על מנת להיות מסוגל לקבל השקפה חדשה זו, תנאי מוקדם הוא שמערכת ההסברים הקודמת, המבוססת על תורת התא תהיה מוכרת ככזו שהופרכה. משבר הקורונה הוא הזדמנות ייחודית וקריאה ברורה לעמוד לצד החיים ולצידם של שלושת האידיאלים האנושיים האוניברסליים, של חופש, שוויון ואחווה, דהיינו, המבנה החברתי המשולש של קהילות אנושיות. (לעוד מידע עיינו במאמר המשולש החברתי בגיליון4/2020  של מדע-פלוס [גרמנית]).