לידתו של DSM בשנות החמישים. בגרסתו הראשונה והשנייה הוא היה מוכר רק בתחומי המקצוע הפסיכיאטרי. הפסיכיאטריה בשנים אלו הייתה מקצוע "ירוד" ברפואה שנחשב לבלתי מדעי ועסק בעיקרו בהתייחסות לבעיות מוח בגישה הפסיכולוגית. את ה"מיתוג" הזה רצה לשנות מלווין סבשין, המנהל הרפואי של התאחדות הפסיכיאטריה האמריקאית (הפ"א) שאמר ש"יש לתמוך במאמץ נמרץ למצב מחדש את הפסיכיאטריה". לצורך כך הוא גייס את רוברט שפיצר, פסיכיאטר נערץ, שיחד עם ועדה של 15 חברים שבחר בעצמו (ומיעט לכנס), כתב את DSM-3. גרסה זו של התנ"ך הפסיכיאטרי שינתה הכל. לספר נוספו עוד 80 אבחונים(265 בסך הכול) ושיטה חדשה לביצוע אבחונים פסיכיאטריים. אבל חוץ מהשיטה לאבחון וכמות האבחונים הייתה לספר עוד מטרה חשובה, להצדיק את השימוש בסמים פסיכיאטריים אשר אפשר לפסיכיאטריה לדחוק את מתחריה, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, לצידי הבימה. שהרי רק לפסיכיאטר, שהוא רופא קליני (MD) בהכשרתו, מותר לרשום סמים פסיכיאטריים לחולה (כל השאר רק מדברים). השימוש בסמים הוסיף ונתן לפסיכיאטריה אצטלה מדעית ותרם לעלייתה למקום גבוה הרבה יותר בהיררכיה הרפואית.

התנ"ך החדש היה אמין יותר ותרם לאבחון אחיד ומדויק יותר. אך הוא לא בהכרח היה תקף ונכון יותר בכל הקשור לעולם האמיתי. הבעיה עם DSM בכל גרסאותיו היא שהוא פשוט שיקף את דעתם של כותביו, במקרה זה אותו רוברט שפיצר ו- 15 חבריו לוועדה. כפי שאמר בעצמו בראיון ב-1989: "יכולתי להשיג [בוועדה] מה שרציתי בדיבורי חלקות ובמה שתרצה". הספר היה, כפי שתיאר אותו ג'ון וליאנט, פרופ' לפסיכיאטריה מהרווארד "סידרה נועזת של בחירות המבוססת על ניחושים, טעם, דעה קדומה ותקוה". אבל באופן מדהים ובניגוד גמור לכל פרסום מקובל במקצוע רפואי, בתנ"ך זה של הפסיכיאטריה אין אפילו ציטוט אחד של מקור או מחקר התומכים בהחלטות הרפואיות הרשומות בו. זה יפה שחבורת מומחים בתחום יושבים יחד ומציעים את דעותיהם, אך בהעדר כל גיבוי מחקרי, אלו הן דעות בלבד שאינן זכאיות ליחס הסוגד שמקבל תנ"ך זה. הספר הוחלף בגרסאות חדשות יותר. גרסה DSM-IV-TR מכילה 365 אבחנות. מספר האבחנות הוכפל, הספר נעשה גדול יותר ויקר יותר והוא מהווה כיום את מקור הכנסה משמעותי עבור הפ"א שמכרה ממנו יותר ממליון עותקים.

הפסיכיאטריה הפכה כעת להיות מקצוע עתיר סמים ("תרופות"). חברות התרופות זיהו את ההזדמנות והחלו להעתיר כיבודים וכספים על פסיכיאטרים, לתת להם "חומר" לימודי ו"דוגמיות", לשלם עבור כנסים, לשכרם כיועצים ומרצים בתשלום ועוד ועוד. כאשר יצא חוק במספר מדינות שחייב את חברות התרופות לגלות כמה נתנו ולמי, התברר שהפסיכיאטריה מקבלת יותר מכל מקצוע אחר. חברות התרופות אפילו ממנות כחמישית מתקציבה של הפ"א. מאמץ מיוחד משקיעות חברות הסמים במרצים בפקולטות השונות הנחשבים "מובילי דעה". אלו מלמדים את הפסיכיאטרים של העתיד, כותבים מסות ועבודות מחקר ומשפיעים מאוד על מה שיכנס לבסוף ל- DSM. מתוך 170 תורמי חומר לתנ"ך זה בגרסתו הנוכחית, ל- 95 יש קשרים פיננסיים עם תעשיית הסמים, זה כולל את כל אלה שתרמו את חומר לפרק העוסק בה"פרעות מצב רוח" ובסכיזופרניה.

תעשיית הסמים אוהבת לקנות פסיכיאטרים בצורה זו יותר מאשר כל ענף רפואי אחר, כי בניגוד לענפים אחרים, ההגדרות של המחלות והסיבות לטיפול בפסיכיאטריה הן גמישות וניתנות להרחבה, שינוי והמצאה בכל עת. תמיד אפשר להרחיב מעט בהגדרת הנזילות האלה של "מחלת הנפש" והנה יש לנו כמות גדולה של חולים חדשים שהם לקוחות לסמים אלו. אין צורך בבדיקות מעבדה, לא צריך MRI או רנטגן. רק התרשמות של פסיכיאטר. בנוסף, התעשייה ממנת "עמותות חולים" שתפקידם, כביכול, להעלות מודעות למחלה, אך במציאות הן משפיעות מאוד על חברות ביטוח וממשלות לכלול עוד ועוד סמים פסיכיאטריים בסל התרופות שלהן.

עם DSM, עבודת הפסיכיאטר היא די פשוטה. הוא שואל את החולה סדרה של שאלות ובעוד שהחולה מאמין שהפסיכיאטר באמת מבין אותו, הפסיכיאטר בעצם עושה "התאמה" של דברי הלקוח לתסמינים הרשומים ב- DSM. ישנם הרבה תסמינים המתאימים למספר מחלות ואז הלקוח יוצא עם מספר סמים. חלקם לטיפול באבחונים העיקריים ואחרים לטיפול בתופעות הלוואי של רעילות הסמים העיקריים. ישנן מעט קטגוריות עיקריות של סמים (SRRI - מונעי ספיגת סרטונין חוזרת, לדוגמה) ובהם מבחר רב של סמים זהים למדי. הפסיכיאטר יכול לבחור לו את הסם מתוך הקטגוריה לפי מצב הרוח או כל סיבה אחרת, כמו ביקור של נציגה מושכת של אחת מחברות הסמים.

ה- DSM גרסה 5 שיצא בשנה שעברה מרחיב עוד יותר את מגוון המחלות הפסיכיאטריות. יכללו בו עוד הרבה "סינדרומים" והרבה שימושים במילה "ספקטרום" (כמו "הפרעות על הספקטרום האוטיסטי", לדוגמה), המרחיבות את תחולתם של האבחונים. צפוי ש 30 עד 50 אחוז מהאוכלוסייה יוכל להימצא מתאים לאבחנות אלו וכנראה שיהיה קשה הרבה יותר להישאר נורמאלי בעולם החדש שלנו. לחברות התרופות מצפה חגיגה של הגדלת מכירות בהמשך להוצאתו של התנ"ך החדש והאבחונים השגויים הרבים שיסתמכו עליו.

זאת ועוד, בעזרת כיבודים ותרומות רבות, חברות התרופות משפיעות על פסיכיאטרים לרשום סמים לאוכלוסיות ומחלות להם מעולם לא נועדו ולא נבחנו. הכי מדאיג הוא הריבוי של אבחונים וסמים הניתנים לילדים, לפעמים החל מגיל שנתיים. אבחנה גוררת אבחנה 10% מהילדים בגיל 10 "לוקים" ב"הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות" ומקבלים את הסם הפסיכיאטרי ריטלין. שכיחותה של אבחנת "הפרעה דו-קוטבית בנוער" עלתה פי 40 בין 1993 ל- 2004 ובארה"ב חצי מיליון ילדים מקבלים סמים פסיכיאטריים כשגרה.

זהו, פחות או יותר, פרצופה של הפסיכיאטריה היום. ראו הוזהרתם.

מאמר זה מבוסס במידה רבה על כתבה זו