​​אם המתרפא ​מתוודע לעובדות כולן, הוא לא ​צריך עוד לפחד מהתסמינים שלו - אשר עד כה גרמו בעיקר לפחד ופניקה​ - ​ויכול כעת לקבלם ​בדיוק כפי שהם:   תסמיני שלב ​התיקון.  ברוב ​המכריע של המקרים תחלוף ​ההתרחשות כולה  ללא  השלכות  משמעותיות.

​ד"ר ריקה גירד האמר

החוק השני של הרפואה החדשה (חלק א')

מבין חמשת חוקי הרפואה החדשה שהגדיר ד"ר האמר, החוק השני' המסביר את התוכנית הביולוגית המיוחדת (תב"מ), הוא הפשוט ביותר להגדרה אך הוא המסובך ביותר להסבר. בשני החלקים של מאמר זה נלמד על המאפיינים העיקריים של התב"מ ונלמד על כמה השלכות שלה, ובעיקר, כיצד כל זה מתחבר למה שהרופאים מאבחנים בטעות כ"מחלה".

הבהרה ותניית פטור: 
הידע המובא בדף זה מקורו בלמידה אישית והוא מיועד להשכלה כללית בלבד. השימוש הנעשה בידע זה הוא על אחריות המשתמש בלבד. הכותב אינו רופא. מילים עם השורש רפא (כמו רפואה או ריפוי), אם מופיעות בדף, אינן קשורות או מרמזות על ריפוי ע"י רופא או בשיטות המקובלות ברפואה הרגילה.
קראו עוד מדוע נדרשת הצהרה זו...

החוק השני:

כל תוכנית ביולוגית מיחדת (תב"מ) רצה בשני שלבים, ובלבד שנפתר הקונפליקט.

​התוכנית הביולוגית מתחילה מיד עם קרות הקונפליקט. ד"ר האמר קרא לרגע התרחשות הקונפליקט DHS (קיצור של סינדרום דירק האמר, על שם בנו שנהרג ושמותו הוא שהביא לגילוי הרפואה החדשה).

​כזכור, הקונפליקט מתרחש בכל שלושת הרמות של הנפש, ​המוח והאיבר הרלוונטי. מכך אפשר לראות כי ​ה-DHS פוגע למעשה בו זמנית בשלוש רמות אלו, ומפעיל את התוכנית הביולוגית, שרצה אף היא במקביל בכל שלוש הרמות. 

​הבה נראה כיצד ​מה קורה בכל הרמות הללו במהלך הת​ב"מ:

באופן רגיל אנו חיים ​באיזון בין סטרס יחסי במהלך היום לבין רגיעה ושיקום בלילה, או כפי שהאמר קרא לכך, נורמוטוניה (​ראו הסבר על מושגים אלו בטור הרחבה: 'מערכת העצבים והתוכנית הביולוגית').

הנורמוטוניה הזו נפסקת בבת אחת כאשר קורה ה- DHS, אותו ​ארוע מאיים העונה להגדרה של קונפליקט (מסומן כמשולש אדום בתרשים 1), והשלב הפעיל של התב"מ מתחיל באופן מיידי. ​

מערכת העצבים והתכנית הביולוגית

מערכת העצבים האוטונומית היא זו המעצבבת פעולות לא רצוניות כמו הזעה, עיכול, נשימה, כיווץ כלי דם ועוד. מערכת זו מתחלקת לשני ענפים מקבילים, הענף הסימפָּתֵטי אחראי לעצבוב תגובות סטרס שונות בגוף בעוד והענף הפּאראסימפָּתֵטי אחראי לעצבוב של תגובות רגיעה, בניה ושיקום. לדוגמה, הגברת קצב הלב בעת בהלה מעוצבבת ע"י הענף הסימפתטי בעוד שהפחתת הקצב כאשר נרגעים, מעוצבבת ע"י הענף הפאראסימפתטי.

ד"ר האמר מתאר את תפקוד מערכת העצבים במסגרת התב"מ תוך שימוש מושגים הבאים:

סימפתטוקוניה היא מצב בו הענף הסימפטתי פעיל יותר ומפעיל את הגוף במצב של סטרס. ככל שהתרשים עולה מעל לקו המקווקו האפור, כך גם גבוהה רמת הסטרס. השלב הפעיל של התב"מ מתנהל במצב של סימפטתוקוניה גבוהה.

נורמוטוניה היא מצב של איזון בין סטרס לרגיעה על בסיס יומיומי. במהלך היום יש יותר סטרס עקב הפעילות הרגילה שלנו. במהלך הערב והלילה יש מצב של רגיעה ושיקום. נורמוטוניה היא המצב היומיומי הרגיל שלנו, הנפסק עם התרחשות הקונפליקט (DHS) ותחילת התב"מ וממשיך כאשר התב"מ נגמרת.

וגוטוניה היא מצב בו הענף העצבי הפאראסימפטתי פעיל יותר והגוף נמצא במצב של רגיעה ושיקום. ככל שהתרשים מעמיק מתחת לקו האמצע האפור, כך עמוק המצב הווגוטוני. שלב התיקון (באדום) מתנהל בחלקו במצב של וגוטוניה עמוקה לצורך שיקום הגוף.

תרשים 1: שלבי התב"מ (משמאל לימין) וסימון מצב מערכת העצבים האוטונומית

השלב הפעיל של התב"מ (CA phase)

השלב הראשון של התוכנית הביולוגית הוא השלב הפעיל (​מוקף במלבן בתרשים 2), בו מתרחשים שינויים ביולוגיים מסויימים ברקמה או באיבר בגוף. שינויים אלו ​יכולים ללבוש את אחת מהצורות הבאות:

  • ​​ש​​​גשוג של תאים - הוספה מהירה של תאים באיבר או רקמה, בדרך כלל על מנת להגדיל את כמות הרקמה התפקודית. הנה כמה דוגמאות: שגשוג מהיר של נאדיות הריאה הינה תגובת ביולוגית לפחד מוות, שמטרתה לעזור לאורגניזם להלחם או לברוח על ידי תוספת חמצן בדם. תוספת מהירה של תאים לבלוטות החלב בשד הינה תגובה ביולוגית לקונפליקט דאגה בקן, שמטרתה לאפשר לאורגניזם להזין טוב יותר את חברי הקן. שגשוג של תאים במעי הגס הינה תגובה ביולוגית ארכאית, שמטרתה לעזור בעיכול של נתח תקוע, וכדומה.
    שיגשוג תאים מביא להווצרות גידול ​של תאים באיבר המטרה, אשר מיועד לפשט את ההתמודדות עם הקונפליקט. הגידול הינו ​מהיר, זמני וארעי, ולכן הוא מכיל מבנה לא מסודר של תאים בעלי תפקוד חלקי המיועדים להיות מפורקים מיד עם סיום השלב הפעיל (ראו הרחבה על כך בהמשך).


תרשים 2: השלב הפעיל של התב"מ
  • הפחתה של תאים באיבר או ברקמה – כאן הגוף יוצר במהירות מיקרו-כיבים ברקמה אשר מפחיתים את עובייה והופכים אותה גמישה יותר. לדוגמה, קונפליקט פחד טריטוריאלי מביא להרחבת הסמפונות על ידי כיבים זעירים ברירית הסמפונות, דבר המגדיל את הקוטר הפנימי שלהם ומאפשר מעבר רב יותר של אויר לטובת מאבק על הטריטוריה. קונפליקט הִפַּרדוּת, מביא לכִּיוּב והרחבת צינורות החלב בשד על מנת לאפשר התרוקנות טובה שלהם, כאילו הייתה זו גמילה של גור. קונפליקט סימון טריטוריאלי יופעל בתגובה לחדירה לטריטוריה של האורגניזם, ויביא למיקרו-כִּיוּב לאורך דרכי השתן, על מנת לאפשר מעבר של יותר שתן לצורך סימון הטריטוריה.
    כיוב כזה הינו למעשה פציעה תפקוד​ית ברקמה המכוייבת. הוא מיוצר על מנת להתאים את ​האיבר להתמודדות עם הקונפליקט, והוא יתוקן על ידי הגוף מייד עם פתרון הקונפליקט. באופן מוזר, גם הפחתת תאים זו עלולה להיות מאובחנת כגידול סרטני על ידי הרופאים (לדוגמה, בעצמות)
  • הפחתת תפקוד של איבר - ​כמה מן האיברים מגיבים לקונפליקט על ידי הפחתה או הגברה של תפקודם, ללא שגשוג או הפחתה של תאים. לדוגמה, תאי בטא בלבלב מגיבים לקונפליקט התנגדות, על ידי הפחתת  תפקוד ולכן יורדת הפרשת האינסולין. תגובה זו מביאה לעליית הסוכר בדם, דבר המיועד לאפשר יותר אנרגיה זמינה לטובת התנגדות. בדיקה אצל רופא בשלב זה עלולה להביא לאבחון של סוכרת

שינויים אלו מלווים במרבית המקרים בחוסר תחושה או אלחוש מקומי באיבר המושפע, ולכן אינם ​מביאים לתסמינים משמעותיים. בנוסף לשינויים אלו, השלב הפעיל של התוכנית הביולוגית הוא סימפטתוקוני (עתיר סטרס) באופיו, והסטרס המתמשך מביא לכיווץ כלי הדם ולכן לתחושת קור בגפיים. מסיבה זו השלב הפעיל נחשב ל'שלב הקר' של התוכנית הביולוגית.  תסמינים נוספים של השלב הפעיל הם:

  • קושי לישון ובעיקר נטיה להתעורר בשעות הקטנות של הלילה
  • מחשבות כפיתיות על הארוע שהביא לקונפליקט
  • דכדוך, לפעמים עד כדי דיכאון של ממש
  • עיכול איטי ו​תיאבון ירוד
  • נטייה לירידה במשקל
  • ​קצב לב ולחץ דם גבוהים מהרגיל
  • ​ידיים ורגליים קרות
  • התקפי זיעה קרה וצמרמורת.​

​תסמינים אלו נמשכים כל עוד לא נמצא פתרון לקונפליקט, וברוב המקרים אנו מתעלמים מהם גם אם הם מתארכים. אנו מאמינים שזו "מין תקופה כזו, וזה יעבור", אך למרות שלגוף נפש יש מנגנונים לשיכוך עוצמת הקונפליקטים שאנו חווים, השלב הפעיל נמשך כל עוד לא נמצא פתרון לקונפליקט.

​קצרים ולענין - קורסים בווידאו

​קורסי הווידאו שלנו הם ניסיון להביא את החומר המורכב של הרפואה החדשה לאנשים מן הישוב, למתחילים, ולאלו שרוצים להבין את עיקרי הרפואה החדשה מבלי להיות מטפלים ומבלי ללמוד אנטומיה, פיזיולוגיה ושיטות ריפוי שונות (​אך ​הם מתאימים גם למטפלים שרוצים עכשיו ומהר).

כדי לעשות זאת ​יצרנו קורסים המורכבים מסרטוני וידאו קצרים המסבירים את עיקרי הרפואה החדשה עם הדגמות ודוגמאות רבות, ​מלוות באנימציות מרהיבות.


עבור אלו מכם השוקלים ללמוד את הרפואה החדשה לעומק, קורס זה יכול לשמש כמבוא, שיאפשר לכם לדעת אם ברצונכם להעמיק והשתלם בנבכי הרפואה החדשה. להמשך הדרך אנו ממליצים על קורס המלא שלנו, המיועד לאנשי מקצועות הריפוי.

קונפליקט תלוי וההשלכות של התמשכות השלב הפעיל

בעולם החי השלב הפעיל אינו נמשך בד"כ זמן רב. החיה הנרדפת מצליחה לברוח, או ניצודה. זכר האלפא בלהקה מנצח בקרב הטריטוריאלי או מפסיד ומפנה את מקומו. בכל המקרים הקונפליקט נפתר במהרה והשלב הפעיל מסתיים.

אצלנו בני האדם, החיים בסביבה מודרנית ועתירת ארועים מעוררי סטרס, יכול לקרות שהקונפליקט לא יפתר למשך תקופה ארוכה ולפעמים לא יפתר כלל. מצב זה נקרא 'קונפליקט תלוי'.

התמשכות השלב הפעיל (או חזרתו לעיתים קרובות, עקב טריגרים, עליהם ארחיב בהמשך) תביא לכך שהשינויים הביולוגיים אותם הזכרתי לעיל (שגשוג תאים, הפחתת תאים או הפחתת תפקוד) ימשכו תקופה ארוכה. שגשוג תאים מתמשך יהפוך לאחר זמן לגוש תאים ניתן לאיתור, אשר הרופאים עלולים לאבחן כגידול סרטני. כִּיוּב מתמשך יכול להפוך לפצע ברקמה אשר עלול להיות מאובחן כמחלה כרונית או סרטנית (לדוגמה, אולקוס, דלדול או "סרטן" העצם, ...). באיברים המגיבים ע"י הפחתת/הגברת תפקוד, התמשכות השלב הפעיל תביא לאבחון מחלת תפקוד כרונית  כגון סוכרת, עקב עודף מתמשך של סוכר בדם. 

בנוסף, קונפליקט תלוי בעוצמה גבוהה הנמשך זמן רב עלול להביא לירידה מתמשכת במשקל עקב הסטרס המוגבר, עד כדי איבוד משמעותי של מסת גוף. הדבר יכול להביא למה שהרופאים קוראים 'תסמונת התדלדלות' (בלעז: Cachexia), מצב הנחשב לאחד מגורמי התמותה העיקריים במצבי סרטן למיניהם.

קונפליקט תלוי - השלב הפעיל מתמשך ללא פתרון

עם זאת, קונפליקט תלוי מאבד לרוב מעוצמתו עם הזמן. דבר זה קורה כאשר מתרחשים קונפליקטים נוספים המשפיעים על ממסרים קרובים במוח, והם משָכּחים במקרים רבים את עוצמתם של הקונפליקטים המוקדמים יותר. הרפואה החדשה קוראת למצב זה 'קונסטלציה', ויודעת להסביר את תרומתם של מצבים אלו למחלות נפש והתנהגויות שונות.

​השלב הפעיל ​ואבחנה של סרטן

לפי הדוֹגמה הרפואית השלטת, שגשוג תאים ​הוא סרטן. הרופאים בודקים מאפיינים של הרקמה המשגשגת ומאבחנים אותה כממאירה ע"פ פרמטרים כמו מהירות השגשוג, ​מבנה לא מסודר של התאים ברקמה וקיומם של מאפיינים לא תקינים בתאים (​כמו יצור לקוי של אנרגיה תאית, חדירה לרקמות אחרות, "גרורתיות" וכדומה). על פי האמונה הרפואית, תאים אלו ימשיכו לגדול לנצח כי הם "אינם תקינים ושכחו למות", ​ומכאן גם ההצדקה לאבחנות ​מטילות האימה של האנקולוגים ולשימוש בתרופות ​ופרוצדורות הרסניות ומשחיתות צורה.

למותר לציין כי תפיסה זו מבוססת על קונצנזוס בקרב הרופאים, אך אין ביסוס מדעי למסקנה ​כי תאים אלו יגדלו לעד. ידועים ומתועדים מקרים רבים בהם התאים אינם ​ממשיכים לגדול והסרטן פשוט נסוג, אפילו ללא טיפול. אפשר גם להניח ​כי מקרים רבים מאוד של גידולים, שעברו נסיגה ספונטנית כזו, כלל אינם מאובחנים ולכן גם אינם מתועדים. הרופאים מאמינים כי מדובר בניסים (רפואיים), אך ההסבר ​על פי הממצאים של הרפואה החדשה ​הוא שלם, הגיוני וסביר הרבה יותר.

על פי הרפואה החדשה גידול תאים ​הוא תגובה נורמלית של רקמות מסוימות בגוף, בהתאם לקונפליקט שנתפס בתת-המודע. ​מטרת שגשוג התאים היא להוסיף יכולת תפקודית לאיברים שונים כגון: נאדיות הריאה, מערכת העיכול, בלוטות השד וכדומה, על ידי תוספת מהירה של תאים. מאחר ומדובר בגידול של תאים כמענה מיידי ודחוף לבעיה מסויימת, הרי שהגוף מגדל במהירות תאים בעלי תפקוד חלקי, ​במבנה בלתי מסודר, שכל תפקידם לעזור בפתרון הקונפליקט ​ע"י שינוי זמני ברקמה. על פי תפיסת הרפואה החדשה, גידול התאים יפסק ברגע בו ימצא פתרון לקונפליקט, והתאים העודפים הללו יפורקו בשלב התיקון. 

כדי לסכם דיון קצר זה, ​ברפואה החדשה אין גידול "ממאיר" או "שפיר", אלא פשוט גידול ​ארעי של תאים כמענה לצורך ביולוגי מסוים.

באופן דומה, ברפואה החדשה לא קיים המושג "גרורות" (עוד מושג ​שנובע מאמונה של הרופאים אך אין מאחוריו הוכחה מדעית), אלא התעוררות של הקונפליקט המקורי או של קונפליקטים נוספים, במקרים רבים כתוצאה ישירה של הלם האבחון​ שנחווה ​בעת אבחון ​הסרטן הראשוני.

אדון בנושא זה בהרחבה במאמרי המשך.

שלב התיקון של התב"מ (CL phase)

השלב הפעיל של התב"מ מסתיים מייד כאשר נמצא פתרון לקונפליקט (מסומן במשולש ירוק בתרשים 3). עבור חיה נרדפת הפתרון יכול להיות שהטורף התעייף והפסיק את המרדף. עבור אישה שבעלה עזב את הבית, הפתרון יכול להיות בחזרתו, או בקשר זוגי חדש. בכל מקרה, כאשר תת המודע חש כי המצב המאיים נפתר, הוא מפסיק את השלב הפעיל, והאורגניזם כולו עובד לשלב התיקון בכל שלוש הרמות, נפש, מוח וגוף.

בשלב התיקון, מתרחש ​שיקום של השינויים שקרו במהלך השלב הפעיל והחזרת הגוףנפש למצב של שיגרה. בשלב זה הסטרס נפסק והאורגניזם עובר מהמצב הסימפתטוקוני של השלב הפעיל אל מצב וגוטוני של רגיעה בו מתאפשר שיקום וריפוי (המצב הווגוטוני מודגם באדום בתרשים 3). כלי הדם מתרחבים וחום הגוף שב ועולה.

חלקו הראשון של שלב התיקון (המסומן באותיות PCL-A בתרשים 3) מאופיין בפעילות דלקתית, בבצקת באיבר המשתקם ובהפרשה של תוצרי התיקון. חלקו השני של שלב התיקון (מסומן ב- PCL-B) מביא להגלדה והצטלקות, בצורה הדומה למדי לריפוי של פצע. בין שני השלבים הללו שוכנת הפסגה הגבוהה של משבר התיקון, עליה ארחיב בהמשך.

תרשים 3: שלב התיקון

​​שיקום השינויים מהשלב הפעיל

כאמור, שלב התיקון מביא בראש ובראשונה לתיקון השינויים שנוצרו בגוף במהלך השלב הפעיל. הבה נראה איך זה קורה.

  • שיקום של שגשוג תאים - ​תאים שהתווספו בשלב הפעיל יפורקו במהלך שלב PCL-A. פירוק התאים נעשה על ידי תאי דם לבנים ​ומיקרובים מסויימים, אשר משתפים פעולה בתהליך הפירוק. תוצרי הפירוק יוסעו אל מחוץ לגוף בדרכי הפינוי המקובלות (צואה, שתן, ליחה, זיעה) ובמידה הצורך גם על ידי מורסה (אבצעס, פרונקל) הצצה מתוך העור. ​המיקרובים המסייעים בתהליך ​הפירוק הם לרוב פטריות או חיידקי טוברקולוסיס (TB) אשר התרבו בשלב הפעיל. ​אם החיידקים הנדרשים אינם ​בנמצא (עקב שימוש יתר באנטיביוטיקה), תוספת התאים לא תפורק ותישאר כגוש אשר יסתייד ​במשך הזמן. אם  ימצא בבדיקות רפואיות שונות, הרופאים עלולים לאבחן גוש זה כגידול שפיר.
    לאחר משבר התיקון מתחיל שלב PCL-B בו מתנקזת הבצקת והפצע מגליד, מצטלק ומתרפא.
  • שיקום של כיוב (הפחתת תאים)​ - תיקון של כיוב ברקמה פנימית כמוהו כתיקון של פצע בעור, ובדומה לו הוא נעשה על ידי גלד, תחתיו מתקיים תהליך החלמה של הרקמה המכוייבת. כמו פצע בעור, גם כאן תהליך ההחלמה יכול לכלול דלקת ובצקת במסגרתם נעשה התיקון. ​גם כאן משתתפים חיידקים מסוימים ווירוסים (אם קיימים) בתהליך ​השיקום, ​ופעולתם ברורה במקרים בהם יש דלקת.
    ​דוגמה מעניינת ​כאן היא שיקום של כיוב של כלי הדם, הנעשה תחת גלד שומני הכולל בין היתר גם כולסטרול מסוג LDL. הגלד מכסה את האיזור ​​בעורק ​שעבר כיוב במהלך השלב הפעיל ומאפשר את שיקומו גם בתנאים של זרימת הדם המהירה ​בתוכו,  בעוד כלי דם היקפיים שנוצרו מבעוד מועד מאפשרים המשך זרימה תקינה של הדם. ​לאחר משבר התיקון, בשלב PCL-B, מתפרק הגלד, הבצקת מתנקזת ​והאיבר חוזר למצבו הנורמלי.
  • ​חזרה לתפקוד נורמלי - אותם איברים ​המגיבים לקונפליקט על ידי הפחתה ​או הגברה של תפקוד ​בשלב הפעיל (תאי בטא בלבלב, לדוגמה), מתחילים ​לשוב לתפקוד תקין בשל​ב התיקון עד כדי חזרה לנורמה בסיומו של שלב PCL-B. ​​

מדוע ​שיקום השינויים נחשב מחלה

בעוד שהשלב הפעיל מתאפיין בסטרס משמעותי, הרי שבשלב התיקון הסטרס נפסק והאורגניזם נכנס לווגוטוניה עמוקה לטובת השיקום של הגוף. ​שלב זה מאופיין ​בתסמינים כלליים אלו:

  • עייפות רבה היכולה להגיע עד כדי תשישות של ממש ​ויכולה להימשך ​שבועות אחדים*
  • ​הגוף מתחמם - ​שלב זה ​נחשב לשלב החם של התב"מ
  • חום הגוף ​יכול לעלות לכדי רמת "מחלה" (37 מעלות ומעלה)
  • ​תיתכן דלקת באיבר המתרפא, ​העשויה להיות מלווה בבצקת
  • אם תיקון האיבר כרוך בכאבים, אלו יופיעו גם הם בשלב התיקון
  • ​יתכנו תסמינים של סילוק רעלים כמו הזעות לילה, פריחה וגירוד בעור, שתן מסריח וכדומה
  • ​לרוב תהיה גם שינה טובה ותיאבון משופר

אפשר לראות כי מרבית התסמינים הללו הם מה שאנו רגילים ​לקרוא לו "מחלה". כשאנו חשים אותם ​אנו ​הולכים לרופא, ה​​מאבחן אותם כמחלה כלשהי בהתאם לאיבר בו הם מתבטאים ולחומרתם. הרופא ברפואה הרגילה, שאינו מודע לקונפליקט, לתוכנית הביולוגית ולשלב הפעיל, אינו מסוגל לשקול את ההיבט הרחב יותר של הופעת התסמינים הללו, ורואה אותם אך ורק כתסמינים שיש לדכאם.

​לפי תפיסת הרפואה החדשה, כל התסמינים הללו הם חלק משלב התיקון והשיקום. זהו השלב בו המוח, המנהל את ​התכנית הביולוגית, עוסק בהחזרת המצב לנורמה על ידי תיקון אותם שינויים שנדרשו בשלב הפעיל להתמודדות עם האיום. המוח מפעיל לשם כך את מנגנוני הגוף המתאימים.

​הדלקת, הבצקת, החום והעיפות הם כולם מנגנוני ​ריפוי ביולוגיים שתפקידם לתקן את השינויים של השלב הפעיל. הדלקת היא תוצר של פעילות החיידקים השונים בפירוק רקמות עודפות. הבצקת הינה סביבה ​עתירת נוזלים באיזור התיקון, בה תהליכים כימיים ​יכולים להתבצע ביתר יעילות ובה ​פשוט יותר לגוף לספק חומרי תזונה ולסלק את הרעלים ואת תוצרי הפירוק. ​חום גבוה מהמקובל משמש כדי לשלוט בפעילות המיקרובים וכדי לייעל תהליכים כימיים. העייפות הרבה האופיינית לשלב זה והכאבים המתלווים אליו לעיתים  מחייב​ים ​את האורגניזם להימנע מפעילות ולנוח יותר, דבר המאפשר לגוףנפש ​להקדיש את האנרגיה שלו לתהליכי התיקון.​​​​​

השפעת השלב הפעיל על שלב התיקון

כזכור, שלב פעיל ממושך או עוצמתי מביא לשינויים משמעותיים וגדולים יותר באיבר הגוף המושפע מהקונפליקט. התיקון הנדרש בשלב התיקון יהיה עוצמתי יותר ותסמיני התיקון יהיו אף הם עוצמתיים יותר.

באופן מעשי, פירוש הדבר הוא בעוד שמרבית המחלות שלנו מגיעות בעקבות קונפליקטים בעלי עוצמה נמוכה עד בינונית, הרי מחלות המגיעות לאחר פתרון של קונפליקט ממשושך ובעל עוצמה גבוהה יכולות להיות קשות הרבה יותר, ולעיתים אף קטלניות.

אפשר להבין מכך כי מחלות קשות דוגמת דלקת ריאות חמורה, "סרטן" מתקדם וכדומה הם כולם תוצאה של קונפליקט מתמשך בעל עוצמה חריגה.

​סיכום

הכרנו את חוק שני השלבים של כל מחלה​ והתוודענו אל התוכנית הביולוגית המיוחדת לשלביה. ראינו כיצד תסמיני התיקון נחשבים ל"מחלה" לפי תפיסת הרפואה הרגילה וכיצד רואה אותם הרפואה החדשה. בחלקו השני של המאמר נראה מה קורה במוח במהלך התוכנית הביולוגית, נבין את משבר התיקון ונדבר על השלכות מעניינות נוספות של החוק השני.


* עייפות ותשישות ממושכות, גם אם אינם מלוות בכאבים או בחום, הן אחד התסמינים המפחידים וגם המפריעים ביותר באורח החיים המודרני. אנשים רבים המגיעים לשלב תיקון המלווה בעייפות ממושכת, פונים לרופאים לבירור הסיבה ומתחילים התהליך ארוך של בדיקות, בסיומו לרוב יקבלו אבחנה של תסמונת מסוג "עייפות כרונית", "מחלת Lyme", "תסמונת היאפים" ושלל תסמונות דומות, אשר הרופאים תולים בגורמים שונים, מנגיפים ועד קרציות. במקרים גרועים יותר, הבדיקות המקיפות עלולות לאתר שגשוג תאים (האופיני לשלב הפעיל במקרים מסויימים) ולאבחנו כסרטן, ומכאן​ קצרה הדרך להלם האבחון  ולהסתבכות והחמרה של החולי.
הגם שעייפות כזו יכולה להיוןת משמעותית ולהמשך שבועות ואף חודשים (לדוגמה בשלב תיקון של הכבד), הרי שבסיום שלב התיקון היא ​חולפת. במהלך התקופה הקשה הזו מומלץ מאוד לתת לגוף לנוח ככל שאפשר. במידת הצורך, אפשר  להשתמש בחומרים ממריצים שונים, לדוגמה קפה, או ויטמין C​, אשר מאזנים את ​​הווגוטוניה של שלב התיקון, ובכך יכולים לעזור לעזור בתפקוד השוטף.ויטמין C באופן ספציפי, יעזור גם לשיקום הרקמות בשלב התיקון ועל כן מומלץ לצריכה שוטפת.