החוק השני של הרפואה החדשה (חלק א')

התמשכות השלב הפעיל (או חזרתו לעיתים קרובות, עקב טריגרים, עליהם ארחיב בהמשך) תביא לכך שהשינויים הביולוגיים אותם הזכרתי לעיל (שגשוג תאים, הפחתת תאים או הפחתת תפקוד) ימשכו תקופה ארוכה. שגשוג תאים מתמשך יהפוך לאחר זמן לגוש תאים ניתן לאיתור, אשר הרופאים עלולים לאבחן כגידול סרטני. כִּיוּב מתמשך יכול להפוך לפצע ברקמה אשר עלול להיות מאובחן כמחלה כרונית או סרטנית (לדוגמה, אולקוס, דלדול או "סרטן" העצם, ...). באיברים המגיבים ע"י הפחתת/הגברת תפקוד, התמשכות השלב הפעיל תביא לאבחון מחלת תפקוד כרונית  כגון סוכרת, עקב עודף מתמשך של סוכר בדם. 

בנוסף, קונפליקט תלוי בעוצמה גבוהה הנמשך זמן רב עלול להביא לירידה מתמשכת במשקל עקב הסטרס המוגבר, עד כדי איבוד משמעותי של מסת גוף. הדבר יכול להביא למה שהרופאים קוראים 'תסמונת התדלדלות' (בלעז: Cachexia), מצב הנחשב לאחד מגורמי התמותה העיקריים במצבי סרטן למיניהם.

השלב הפעיל ואבחנה של סרטן

לפי הדוֹגמה הרפואית השלטת, שגשוג תאים הוא סרטן. הרופאים בודקים מאפיינים של הרקמה המשגשגת ומאבחנים אותה כממאירה ע"פ פרמטרים כמו מהירות השגשוג, מבנה לא מסודר של התאים ברקמה וקיומם של מאפיינים לא תקינים בתאים (כמו יצור לקוי של אנרגיה תאית, חדירה לרקמות אחרות, "גרורתיות" וכדומה). על פי האמונה הרפואית, תאים אלו ימשיכו לגדול לנצח כי הם "אינם תקינים ושכחו למות", ומכאן גם ההצדקה לאבחנות מטילות האימה של האנקולוגים ולשימוש בתרופות ופרוצדורות רעילות ומשחיתות צורה [1].

למותר לציין כי תפיסה זו מבוססת על קונצנזוס בקרב הרופאים, אך אין ביסוס מדעי למסקנה כי תאים אלו יגדלו לעד. ידועים ומתועדים אלפי מקרים בהם התאים אינם ממשיכים לגדול והסרטן פשוט נסוג. כך קורה במקרים רבים אפילו ללא טיפול, אם כי אפשר גם להניח כי מקרים רבים מאוד של גידולים שעברו נסיגה ספונטנית כזו, כלל אינם מאובחנים ולכן גם אינם מתועדים. הרופאים מאמינים כי מדובר בניסים (רפואיים), אך ההסבר על פי הממצאים של הרפואה החדשה הוא שלם, הגיוני וסביר הרבה יותר.

על פי הרפואה החדשה גידול תאים הוא תגובה נורמלית של רקמות מסוימות בגוף, בהתאם לקונפליקט שנתפס בתת-המודע ומתמשך לאורך זמן ללא פתרון. מטרת שגשוג התאים היא להוסיף יכולת תפקודית לרקמה, הנדרשת לתפקד בעוצמה גבוהה לאורך זמן (דוגמת נאדיות הריאה, מערכת העיכול, בלוטות החלב בשד וכדומה), עקב התמשכות של קונפליקט לאורך זמן רב. מאחר ומדובר בגידול של תאים כמענה  לבעיה מסויימת, הרי שהגוף מגדל תאים בעלי תפקוד חלקי, במבנה בלתי מסודר, שכל תפקידם לעזור בפתרון הקונפליקט ע"י שינוי זמני ברקמה. על פי תגליות הרפואה החדשה, גידול התאים יפסק ברגע בו ימצא פתרון לקונפליקט, והתאים העודפים הללו יפורקו בשלב התיקון. 

במקרים אחרים הרופאים מזהים כ"סרטן" דוקא את השלב בו מתחיל התיקון של אותם שינויי רקמה של השלב הפעיל (להלן), זאת מאחר ובשלב זה יש הרבה פעמים חום, דלקת וכאב, המלווים את שלב התיקון ואת הפעילות של החיידקים המסייעים. הרופא מביט ברקמה, רואה דלקת ורואה תאים שמראם אינו תקין, ומניח, כפי שלמד, שזה סרטן. לפי תגליות הרפואה החדשה, פעילות זו היא למעשה תיקון של הרקמה ולכן אינה יכולה להיות סרטן. אולם התערבות רפואית דוגמת אבחון מפחיד או טיפולים קשים, בהחלט עלולה להחמיר את המצב, ולהפוך את האבחנה הפוגענית לנבואה המגשימה את עצמה.

כדי לסכם דיון קצר זה, ברפואה החדשה אין גידול "ממאיר" או "שפיר", אלא פשוט גידול ארעי של תאים כתוצאה של קונפליקט וכמענה לצורך ביולוגי מסוים. הגידול יפורק על ידי הגוף כאשר לא יהיה בו עוד צורך, בתהליך מובנה ומסודר, שהוא המביא לתסמינים אופיניים (הנחשבים לכשעצמם מחלה ברפואה הרגילה).

באופן דומה, ברפואה החדשה לא קיים המושג "גרורות" (עוד מושג שנובע מאמונה של הרופאים, אך מתבסס על ראיות נסיבתיות, ללא ראייה מחקרית ראויה). גידול משני באיבר אחר (לדוגמה גידול בריאה זמן מסויים לאחר אבחון של גידול בשד) אינו אלא ראיה להתעוררות של קונפליקט חדש אחד או יותר, במקרים רבים כתוצאה ישירה של הלם האבחון שנחווה בעת האבחון הפוגעני הראשוני של הסרטן.

שיקום השינויים מהשלב הפעיל

כאמור, שלב התיקון מביא בראש ובראשונה לתיקון השינויים שנוצרו בגוף במהלך השלב הפעיל. הבה נראה איך זה קורה.

• שיקום של שגשוג תאים - תאים שהתווספו בשלב הפעיל יפורקו במהלך שלב PCL-A. פירוק התאים נעשה על ידי תאי דם לבנים ומיקרובים מסויימים, אשר משתפים פעולה בתהליך הפירוק. תוצרי הפירוק יוסעו אל מחוץ לגוף בדרכי הפינוי המקובלות (צואה, שתן, ליחה, זיעה) ובמידה הצורך גם על ידי מורסה (אבצעס, פרונקל) הצצה מתוך העור. המיקרובים המסייעים בתהליך הפירוק הם לרוב פטריות או חיידקי טוברקולוסיס (TB) אשר התרבו בשלב הפעיל. אם החיידקים הנדרשים אינם בנמצא (עקב שימוש יתר באנטיביוטיקה), תוספת התאים לא תפורק ותישאר כגוש אשר יסתייד במשך הזמן. אם  ימצא בבדיקות רפואיות שונות, הרופאים עלולים לאבחן גוש זה כגידול שפיר.
  לאחר משבר התיקון מתחיל שלב PCL-B בו מתנקזת הבצקת והפצע מגליד, מצטלק ומתרפא.
• שיקום של כיוב (הפחתת תאים) - תיקון של כיוב ברקמה פנימית כמוהו כתיקון של פצע בעור, ובדומה לו הוא נעשה על ידי גלד, תחתיו מתקיים תהליך החלמה של הרקמה המכוייבת. כמו פצע בעור, גם כאן תהליך ההחלמה יכול לכלול דלקת ובצקת במסגרתם נעשה התיקון. גם כאן משתתפים חיידקים מסוימים ווירוסים (אם קיימים) בתהליך השיקום, ופעולתם ברורה במקרים בהם יש דלקת.
  דוגמה מעניינת כאן היא שיקום של כיוב של כלי הדם, הנעשה תחת גלד שומני הכולל בין היתר גם כולסטרול מסוג LDL. הגלד מכסה את האיזור בעורק שעבר כיוב במהלך השלב הפעיל ומאפשר את שיקומו גם בתנאים של זרימת הדם המהירה בתוכו,  בעוד כלי דם היקפיים שנוצרו מבעוד מועד מאפשרים המשך זרימה תקינה של הדם. לאחר משבר התיקון, בשלב PCL-B, מתפרק הגלד, הבצקת מתנקזת והאיבר חוזר למצבו הנורמלי.
• חזרה לתפקוד נורמלי - אותם איברים המגיבים לקונפליקט על ידי הפחתה או הגברה של תפקוד בשלב הפעיל (תאי בטא בלבלב, לדוגמה), מתחילים לשוב לתפקוד תקין בשלב התיקון עד כדי חזרה לנורמה בסיומו של שלב PCL-B.