​ההתחלה

פרויקט היוד החל בשנת 2000 בניסוי שנועד לאמת את תוצאות מחקרו של גנט ובמחקרים נוספים. הניסוי נערך במרפאת ד"ר גורג' פלצ'ס ובפיקוחו. מאחר ושימוש בתמיסת היוד (לוגול) אינו נוח ואינו מדויק, פותחו תוספי יוד בצורת טבליות. תוצאות הניסוי דווחו בשנת 2002 [35]. כשנה לאחר מכן הצטרף לפרויקט ד"ר דיויד בראונשטיין (David Brownstein), רופא הוליסטי, שכתב  ב- 2004 חוברת המתארת את הניסיון שלו ושל שותפיו למרפאה בשימוש ביוד עם כ- 3000 מטופלים. חוברת זו הפכה לימים לספר נפוץ בשם "יוד - למה צריך אותו ולמה אי אפשר בלעדיו" [13] התורם רבות למחקר זה.

אחד הממצאים המעניינים היה כי בהמשך למתן היוד, אצל חלק מהטופלים עלו הרמות בשתן של כספית, עופרת וקדמיום בתוך כיממה, ושל אלומיניום לאחר כחודש, עדות ליכולתו של יוד במינון גבוה לסייע בניתוק וטיהור רעלים אלו.

על מנת לעמוד את רמת הדיות הכלל גופית של נבדקים, פותחה בדיקת העמסת יוד של 24 שעות. בבדיקה זו מבוצע איסוף שתן במהלך 24 שעות לאחר צריכת 50 מ"ג יוד. הנחת הבדיקה היא שבמידה ובגוף כולו יש דיות מלאה, רוב היוד יופרש החוצה, בעוד שאם הגוף חסר ביוד, חלק גדול יותר מהיוד יישאר בגוף כדי למלא את החסר ופחות ממנו יופרש בשתן. ככל שהכמות המופרשת בשתן קטנה יותר, כך המחסור בגוף גדול יותר ולכן, עקרונית, נבדק המפריש 90% ומעלה של היוד בתוך 24 שעות נחשב כאדם בעל דיות יוד כלל גופית בעוד נבדק שהפריש כמות פחותה נחשב כחסר ביוד. הערך של 90% הפרשה כהגדרה לדיות מלאה מתבסס על השיפור הכללי שחל במצבם של אותם נבדקים שהגיעו לרמת הפרשה זו של יוד, לאחר תיסוף.

היו גם מקרים בהם נבדקים שכבר השיגו דיות יוד כלל גופית נמצאו בבדיקות מאוחרות יותר כחסרים ביוד. מחסור זה תאם לרוב חשיפה מוגברת לגויטרוגנים מהסביבה והוא מראה, להבנתי, עד כמה משמעותית צריכה של יוד כדי לסלק רעלים אלו (עוד על גויטרוגנים בפרק היוד וחשיבותו).

אנקדוטה מעניינת בהקשר לבדיקות היוד היתה שהמעבדות המסחריות לא היו מסוגלות לבצע בדיקה של רמות יוד הנמדדות במיליגרמים ועשרות מיליגרמים מאחר ומכשיריהן נבנו וכוילו לרמות של מאות מיקרוגרמים בלבד, המתאימות לבדיקות של מערכת רפואית יודופובית ולאוכלוסיית מטופלים הנמצאת תמיד בחסר יוד. רק פיתוח עצמי של אמצעי מדידה מתאימים אפשר המשך הפרויקט ובהמשך הקמת מעבדה שעיסוקה באספקת בדיקות יוד ברמות אלו.

השפעות התיסוף במהלך הפרויקט

במהלך הפרויקט אובחן מתאם חיובי בין דיות יוד כלל גופית לבין הרגשה כללית משופרת של הנבדקים, כך שחלק מהנבדקים יכלו לומר מתי הם בדיות כלל גופית עוד לפני שהגיעו תוצאות הבדיקה. בין התחושות שדווחו על ידי נבדקים היו "התרוממות של ערפל מוח" (Brain Fog) ותחושה של צלילות וריכוז, תחושת חום רב יותר באקלים קר, אנרגיה רבה יותר וצורך מופחת בשינה, תחושה שאפשר להשיג יותר בפחות זמן, הסדרת יציאות ותנועת מעיים, שיפור מצב העור, אצל מספר נבדקים עם משקל יתר היתה ירידה במשקל יחד עם ירידה במסת השומן ועליה במסת השריר. כמו כן אובחנה הפרשה רבה יותר של הלוגנים גויטרטגנים, כספית, עופרת קדמיום ואלומיניום. הטבה משמעותי של תסמיני מחלת שד פיברוציסטית אובחנה בעקבות שלוש חודשי תיסוף יוד של 50 מ"ג ליום. הסדרת מחזור חודשי אובחנה אצל נבדקות עם שחלות פוליציסטיות. לנבדקים עם בעיות בלוטת התריס הביא תיסוף היוד להורדה של מינון תרופות תריס (טירוקסין ודומיו) ובמקרים אחדים להפסקה מוחלטת של לקיחת ההורמון. מעניין לציין כי גם נשים שעברו הסרה מלאה של בלוטת התריס נהנו מהאפשרות  להפחית את מינון הורמון, דבר המעיד כנראה כי ליוד בכמות מספקת יש השפעה מיטיבה גם ברמת התאים צרכני ההורמון ולא רק ברמת הבלוטה עצמה! בחולי סוכרת תיסוף היוד הביא להסדרת רמות הסוכר ובמקרים אחדים להפסקת הצורך באינסולין. אצל חולי יתר לחץ דם היה נרמול של לחץ הדם ללא צורך בתרופות.

ד"ר אבּרהם מציין כי תוצאות טובות דווחו בעיקר במקרים בהם תיסוף היוד שולב עם תכנית תזונתית כוללת המדגישה מגנזיום על פני סידן[i].  כן מוסיף ד"ר אבּרהם כי תופעות רעות היו נדירות וכי אפקט W-C לא אובחן אצל אף אחד מכ- 4000 המטופלים שקיבלו תיסוף יוד ברמה של 12.5 עד 50 מ"ג ליום במשך 3 שנים [4].

רשת האינטרנט והמחקר המבוזר

פרויקט היוד הוצג בסדרה של מאמרים, רובם בכתב העת THE ORIGINAL INTERNIST בשנים 2002-06. בשנת 2005 הציג ד"ר פלצ'ס את העבודה בכנס בנושא ולמעשה שחרר את המידע אל מחוץ לפרויקט היוד והקהילה הרפואית. בין המקשיבים להרצאתו היתה לין פרו, עיתונאית וחוקרת בריאות ובעצמה חולה בבתת-תריס ובסרטן השד. לין הביאה את המידע למלכ"ר שהקימה לחקר טיפולים חלופיים לסרטן השד בשם Breast Cancer Choice[ii]. באותו הזמן הוקמה גם קבוצת דיון ביאהו[iii] הכוללת כיום 9225 חברים, אשר דנה בנושא היוד והטיפול בתחלואים שונים וקבוצה נוספת החוקרת את היוד ושימושיו הוקמה באתר [iv]CureZone. הפרופסור לשעבר זואי אלכסנדר שהקימה את הקבוצה ביאהו הקימה בהמשך אתר מרכז למידע על המחקר של יוד ושימושיו ברפואה הניתן לגישה באתר בשם  Iodine Research[v], ולין רזיטיס הקימה קבוצת הפייסבוק Iodine Workshop[vi] לתמיכה במשתמשי יוד הכוללת כיום למעלה מ- 5000 חברים.

הכמות הגדולה של אנשים ברשת המשתמשים ביוד, מדברים על יוד וחוקרים יוד, מי יותר מי פחות, היא תופעה חדשה יחסית, בהסתכלות היסטורית, אשר מוציאה את המחקר מן המוסדות ואת האחריות על הטיפול מהידיים של הרופאים. אותם אנשים החוקרים בהתלהבות ובמסירות נושאים חדשים בתחומי הבריאות הם, להבנתי, תגובה לחידלון ולציניות של מערכת הבריאות הממוסדת אשר אינה מסוגלת, ואולי אינה רוצה, לתת מענה אמיתי לתחלואה הגדלה והולכת סביב. קבוצות אלו אינן ממוסדות. החברים בהן באים והולכים, חלקם מניחים לנושא הנחקר לאחר שמצאו מרפא ואחרים ממשיכים להדריך ולבדוק נושאים חדשים. המידע הנאסף בשרשורי הדיונים ובמסמכי הקבוצות כולל חיבורים מרתקים ורעיונות חדשים, פרוצדורות לשימוש ביוד ובמוצרים אחרים, רשימות של אנשי מקצועות הריפוי ורשימות של ספקים. ניתן למצוא שם תמונות והחלפות של פריטים קשורים, קישורים לידע היסטורי, תיאורי ניסויים, בדיקות עצמיות, הוראות הכנה ועוד הרבה מכל טוב למתרפא המתענין. משתמשים חדשים מגיעים כל הזמן והכי חשוב, הידיעה כי יש ​מזור יעיל וזול למגוון של תחלואים הולכת ומתפשטת ומביאה אותו ליותר ויותר סובלים, זאת למרות הצנזורה בפועל המופעלת באמצעי התקשורת ההמונית ובמוסדות הרפואה הממוסדת.

לאור כל אלה, אני נותן משקל רב לידע ולמידע המעשי והיישומי של קבוצות היוד השונות, בעיקר בחלקים המעשיים שלה הנוגעים לשימוש ביוד ובפתרון של בעיות בתיסוף זה.