יוד, אינטליגנציה וריכוז

תפקודו של היוד בהתפתחות המוח והאינטליגנציה הוא כה מהותי עד שארגון הבריאות העולמי מגדיר כיום את המחסור ביוד כגורם הבודד המשמעותי ביותר לפיגור שכלי בעולם [13, p. 49].

ואכן, מחסור ביוד אצל האם טרם ההיריון ובתחילתו בעיקר, אך גם במהלכו, פוגע בעיקר בעובר המתפתח. בעוד מדדי התריס של האם נותרים תקינים לכאורה [19], צרכי העובר גורמים להגברת הצריכה של הורמוני תריס תלויי יוד של האם במחצית הראשונה של ההיריון [20]. מסיבה זו ונוספות, נגרם מחסור נסתר ביוד ליצירת הורמוני התריס (T3 ,T4) של האם, המשפיע הן בהגדלת בלוטת התריס ועד התפתחות של זפקת [21] אצל האם, והן על התפתחות לא תקינה של המוח ומערכת העצבים המרכזית של העובר, המתחילה במחצית השליש הראשון להריון. מחסור הריוני זה נקשר לסדרת מחלות ותסמינים קוגניטיביים ואחרים בילדים, החל מבעיות קשב וריכוז כתוצאה של מחסור הריוני קל [22], דרך אוטיזם ודיכאון, המשך בגמדות ובפיגור שכלי, וכלה בהפלות ובתמותת תינוקות גבוהה טרם הלידה ואחריה [p. 216 13] [10]  [23]. גם אצל ילדים שנולדו ללא תסמינים נראים לעין, המחסור ביוד עלול לגרום לירידה ממוצעת של כ- 13 עד 23 נקודות במדד IQ במהלך הילדות  [p. 225 13] [22] [2, p. 214]  וליכולות למידה ירודות יותר [24]. מחסור ביוד הממשיך גם בילדות יגרום להחמרה של בעיות אלו  ודומה כי יש קשר בין מחסור זה, שהלך וגדל בעשורים האחרונים, לבין העלייה העצומה במספר מקרי האוטיזם בארה"ב (מ- 1:10,000 בראשית שנות ה- 1970, ל- 1:68  בשנת 2010) ובשאר מדינות המערב
[p. 231, 13] [25] [26]. תיסוף יוד טרם ההיריון ובמהלכו מאפשר התפתחות תקינה של העובר ומוחו. ד"ר ג'ורג פלצ'ס (Jorge Flechas), מחלוצי פרויקט היוד, מציין כי מניסיונו הקליני, תיסוף כזה יכול שיגרום לילודים להיות בעלי מנת משכל גבוהה כדי 20 עד 30 נקודות IQ מזו של הוריהם [15, t. 14:10].

הלוגנים - התחרות על קולטני היוד

כאמור לעיל, יוד נמצא בקבוצת ההלוגנים יחד עם  ברום, כלור ופלואור. אלמנטים אלו הם מתחרים של היוד על הספיגה באברי המטרה בגוף (האלמנט שכמותו גדולה יותר דוחק את האחרים) ולכן נחשבים גויטרוגניים. כפי שראינו בסקירה ההיסטורית, במהלך מחציתה השנייה של המאה העשרים הלך והתמעט השימוש ביוד כתוסף וכתרופה ובאותו העת הוצפו הן המזון והן הסביבה בברום, כלור ופלואור, הנמצאים כיום במוצרי מאפה כמשפרי אפיה, במשקאות קלים, במי השתייה באמתלת חיזוק שיניים, בבריכות שחיה ובחומרי ניקוי וחיטוי, בריפודים, מזרנים ושטיחים ביתיים כמונעי בעירה, וכמובן בתרופות רבות, כולל תרופות לטיפול בבעיות הנגרמות בשל מחסור ביוד! חומרים אלו נפלטים לסביבה האנושית בבית ומחוצה לו ואנו סופגים אותם בכמויות גדולות.

הצפה זו של סביבת החיים בהלוגנים גויטרוגנים המתחרים ביוד ומדיחים אותו מן הקולטנים בגוף, יחד עם הפחתת הצריכה של היוד (עקב היודופוביה הרפואית וסילוקו מדברי מאפה) מגבירה עוד יותר את המחסור ביוד בגוף. מחסור ביוד הוא רק פן אחד של רעילות חומרים אלו. פן נוסף מתבטא בהשלכות הבריאותיות הישירות שיש לרעלים אלו בגוף, המתגברות פי כמה כאשר הגוף נמצא בחסר יוד.

ברום (Bromine)

ברום הוא האלמנט הקרוב יותר בגודלו וצורתו ליוד ובגלל דמיון זה הוא יכול להקשר לקולטני היוד בבלוטת התריס ולגרום ליצירה של הורמוני תריס לא שמישים המכילים  ברום במקום יוד. כך דוחק הברום את היוד מהגוף ומסיבה זו, למעשה, ברום הוא גויטרוגן המביא להפחתת הפעילות של בלוטת התריס, מטרה עבורה הוא עדיין משמש בתרופות שונות. בין ההשפעות הרעילות הישירות של ברומיזם אפשר למנות  הזיות, נסיגה פסיכומוטורית, סכיזופרניה, קשיי ריכוז,  דיכאון, וכאבי ראש [13, p. 237]. רעילותו של הברום מתעצמת בתזונה דלת כלוריד (מלח) העוזר לפנות ברום מהגוף. ד"ר בראונשטיין מספר כי אצל כל אחד מכאלף המטופלים שנבדקו לרמת ברום במרפאתו היתה התוצאה גבוהה, וכי לניסיונו הקליני יש קשר ישיר בין רמה גבוהה זו של ברום לתחלואה, ומעיד כי במחקר בקנה מידה קטן שערך במרפאתו נרשמו אצל חולות בסרטן השד רמות ברום גבוהות בכ- 60% מקבוצת הביקורת ללא סרטן.

פלואור (Fluor)

הוא האלמנט הקל ביותר בקבוצת ההלוגנים. כמו אחיו לקבוצה הוא גויטרוגן המדכא את יכולתה של בלוטת התריס לקשור יוד ולכן מוביל לחסר יוד ולזפקת. הפלרה של מי השתייה בוצעה במדינות רבות החל בשנות ה- 1950-60ובארץ החל משנות ה- 1980, באמתלת שווא של מניעת ניוון שיניים(חורים), כאשר המחקר מראה שלא רק שבהפלרה  אין את היתרונות הללו, אלא שמינון יתר דווקא מזיק לשיניים, כמו גם לעצמות ואף עלול להוביל לסרטן העצם [27]. משמח לדעת כי נוהג רעיל זה הולך ומתבטל בארץ ובעולם כולו, בלחץ הציבור[i]. גם תרופות רבות המכילות פלואוריד נמשכו מן המדפים בעשורים האחרונים, אך רבות אחרות עדיין מרעילות את המטופלים בישי המזל שמקבלים אותן. המצב חמור במיוחד משום שרעילותו של פלואוריד עולה עוד יותר חסר יוד [13, p. 245], אשר התרחב מאוד בעשורים האחרונים.

כלור (Chlorine)

בניגוד לפלואור וברום, כלוריד הינו מרכיב חשוב בגוף הנמצא בכמות רבה בנוזל החוץ תאי. הכלורין (Chlorine), לעומתו, משמש לחיטוי מי שתייה ובריכות והינו חומר רעיל שהשימוש בו משחרר לסביבה את הדיאוקסין (Dioxin), תוצר לוואי קרצינוגני ורעיל ביותר של הכלור[ii]. פרכלורט (Perchlorate) הוא מולקולה המכילה אטום כלור עם חמצן, המצויה בסביבה הן באופן טבעי והן עקב פעילות אנושית. מולקולה זו הינה גויטרוגנית ה"מסלקת" יוד מהקולטנים וגורמת לנזק במכניזם הובלת היוד בתאים (NIS - Sodium/Iodide symporter). פרכולרט נמצא כגורם לזפקת וכן לסרטן בלוטת התריס וkתת פעילות שלה, כן הוא עלול לגרום לסרטן השד, להפרעה למחזור החודשי, לבעיות במערכת החיסון ולפיגור שכלי של ילודים [p. 250, 13] [28]. אלו הן אותן הבעיות הנובעות ממחסור ביוד הנגרם מעודף פרכלורט. פרכולרטים מזהמים הן את מי השתיה והן תוצרי חקלאות המשתמשים במים מזוהמי פרכלורט להשקיה.

טיהור הגוף מהלגונים ורעלים

למרבה המזל, ניתן להתגונן ממצב של עודף הגיוטרוגנים בגוף ואף להפכו. באותה המידה בה עודף של הלוגנים גויטרוגנים מחמיר את המחסור ביוד, הרי שתיסוף יוד במינון של אורתומולקולרי של עשרות מיליגרמים ליום מאפשר להגן על הגוף מגויטרוגנים ואף להפוך את המצב. היוד המתוסף משנה את "יחסי הכוחות" בגוף, מתחרה ומנתק את ההלוגנים האחרים מאחיזתם ועוזר לסילוקם. היוד יכול גם לעזור לפנות מהגוף רעלים אחרים, בעיקר מתכות כבדות. כך, על ידי תיסוף יוד במינונים אורתומולקולרים, בתוספת נוטריאנטים חיוניים כוויטמין C, וויטמיני B שונים, סלניום, אבץ ומגנזיום, ומלח מלא, ניתן להביא למצב בו האלמנטים הלוגנים הרעילים נפלטים מהגוף בצורה  בטוחה. ראו תיאור של פרוטוקול רלוונטי בפרק על השימוש המעשי ביוד לריפוי.

מה עוד עושה יוד

ד"ר פלצ'ס מציין כי במצב של דיות כלל גופית יכול הגוף להחזיק 1500 מ"ג יוד, כשמתוך זה, בלוטת תריס רוויה כל צרכה תחזיק כ- 50 מ"ג יוד. חלק משאר היוד מתרכז כאמור בבלוטות שונות, אולם חלק ארי שלו יושב בעור המחזיק כ- 20%. מחסור ביוד בעור יגרום לעור יבש, לבעיות בהפרשת זיעה הגורמות לאדם להיות חם, אדום אך אינו מזיע כל צרכו ומתקשה להתקרר. תיסוף יוד אורתומולקולרי יכול לתקן בעיה זו בזמן קצר. חלק גדול עוד יותר של היוד, כ- 35% נמצא בשרירים, ומחסור כאן יכול להביא לאוסף התסמינים גורמי אי נוחות וכאבים, שהיום נוהגים לכנותם בשם פיברומיאלגיה, אותה ניתן לרפא או לפחות להקל מאוד על ידי תיסוף יוד [15].

יוד נמצא גם ברירית הקיבה, בבלוטות הרוק, בתימוס, במקלעת הדמים (Choroid plexus - המייצרת את נוזל המוח), בעורקים ובעצמות השלד. תפקודים רבים של היוד באיברים ובלוטות אלו עדיין לא נחקרו, אולם סביר כי מחסור ביוד משפיע לרעה על כל האיברים הנדרשים לו ולמעשה על כל תאי הגוף. בערך על יוד באינציקלופדיה בריטניקה בשנת 1900 רשום כי יוד משמש בהצלחה לטיפול בהרעלת מתכות כמו עופרת וכספית, באסתמה, מפרצת (עורקים), טרשת עורקים, אנגינה, גאוט, זפקת, סיפליס, המופיליה, דלקת כליות וברונכיטיס. המינונים המקובלים לטיפול היו 300 - 1800 מ"ג ללא תופעות רעות [5].

עדות עכשווית יותר, אם כי מדעית פחות יכולים אנו למצוא בדבריה של לין פארו, מחברת הספר "משבר היוד" (The Iodine Crisis by Lynne Farrow) וממובילות המחקר האינטרנטי, המסבירה כי לעיתים אנו לומדים על תסמונות ומחלות הנובעות ממחסור ביוד רק כאשר יש הקלה או ריפוי שלהן, הקורים לעיתים רק לאחר חודשים של תיסוף. מתוך המידע שנאסף ב"פרויקט היוד" האינטרנטי, עולה תמונה רחבה מאוד של בעיות שהוקלו או נפתרו אצל אלו שתיספו עצמם ביוד, לפעמים לאחר שנים של סבל. להלן רשימה חלקית של תופעות הנגרמות בשל חסר יוד (או ששופרו על ידי תיסוף יוד), המתבססת על עדויות וסיפורי מקרה שנאספו על ידה בספרה [2, p. 82]:

הערות:

[i] מסע ציבורי נמרץ בראשות עמותת "איזון חוזר" וגופים אחרים,  הביא לביטול הפלרת מי השתייה בארץ החל ממחצית ספטמבר 2014. לצערי בימים אלו (אמצע 2015) החליט סגן השר הממונה להחזיר את חובת ההפלרה, ואיתה את ההרעלה ההמונית של תושבי המדינה. קראו כאן למידע נוסף ולעזרה במאבק בהפלרה.

[ii] חיטוי מי שתייה ורחצה הוא ללא ספק חיוני. עם זאת, ישנן אלטרנטיבות זולות יותר ובטוחות הרבה יותר, כמו השימוש ביוד, עם היתרון של אספקת אלמנט חיוני לבריאות.

​לפרק הקודם: יוד בהיסטוריה  |  לפרק הבא: מה חושבת הרפואה הממוסדת על יוד  | לתוכן העניינים