בין אם תקלה זו היתה רק עניין של פרשנות מוטעית אשר התנפחה למימדים מפלצתיים עקב צירוף מקרים, ובין אם קרתה במזיד מסיבות של בצע כסף, זאת קשה לקבוע בוודאות. אך באשר להשלכותיה אך ראוי הוא שאצטט את יוזם פרויקט היוד,  ד"ר גאי אבּרהם:

      ​"מעיון בנתונים שפורסמו, התחוור במהרה כי הספרות הרפואית מכילה כמה פיסות חיוניות של דיסאינפורמציה על האלמנט החיוני יוד, אשר גרמו ליותר סבל אנושי ומוות מאשר שתי מלחמות העולם גם יחד.  [32, p. 29] 

אבּרהם גם לא חוסך שבטו מן הממשלה בארה"ב , בדמות המלצות RDA שלה, ומן המוסדות הבינלאומיים ואומר ש...

       "אם מטרת 'המועצה הבינלאומית לשליטה על חסר יוד' היא עולם מלא בזומבים חולניים השורדים בעזרת אנטיביוטיקה ותרופות רעילות, הכמות המוצעת של יוד [150 - 200 מק"ג] היא יותר מאשר מספיקה ועל המועצה לאסור המלצה גבוהה יותר. אך עבור דיות כל גופית ובריאות פיזית ושכלית אופטימאלית, יש לדרוש כמות של פי 100 עד פי 400 מהמלצות.  [32, p. 37].

אבּרהם וכמוהו גם ד"ר בראונשטיין אף אינם חוסכים ביקורת מחבריהם למקצוע הרפואי, באומרם כי הרופאים היודופביים לוקים בחשיבה מפוצלת ביחסם את התופעות הרעות הקשות של תרופות רעילות כמו אמיודרון, ליוד עצמו. זאת למרות שהמחקר מראה בבירור כי המולקולה השלמה [של התרופה] היא הרעילה, לא היוד המשתחרר ממנה.  בראונשטיין מיחס צורת חשיבה בלתי עקבית זו ל"חולשת חשיבה הנגרמת בשל מחסור ביוד".

רופאים חוקרים מבריקים אלו מבטאים במידה רבה של דיוק את תחושותיי ומחשבותיי תוך כדי למידת החומר למחקר זה. אין שום הסבר מדעי ראוי לזניחה הגורפת של הידע הזה ואין סיבה היכולה להצדיק התעלמות כל כך גורפת מחומר חיוני בעל השלכות בריאותיות כל כך נרחבות. זניחתו של היוד, לאחר שהשלכותיו הקליניות היו כבר ידועות ומוערכות זה 100 שנה ויותר, היא ​רשלנות, במקרה הטוב.

ברמה האישית, מחקר זה היווה עבורי  מעין השלמת חוב של ידע חסר. זה זמן שאני עוסק בלמידת ​הטיפול הטבעי הבלתי רעיל לסרטן ולשאר מחלות ניוון. השימוש ביוד שב וצץ לו כמעט בכל פרוטוקול טיפולי מקיף לסרטן אותו למדתי. התברר לי כי למדתי מעט מדי על יוד ומה שלמדתי הוא בעיקרו שגוי. משהתגברתי על הרתיעה הראשונית, נתנה לי עבודה זו את ההזדמנות ללמוד לעומק על מינרל שרופאים הרבו להגדירו בעבר כפנסיאה, דהיינו, תרופה לכל חולי. גם אם הגדרה זו היא מתלהבת מעט, אני מאמין שטוב יעשה כל אדם ששם לעצמו מטרה ​​להבריא או לסייע ​בהבראה, אם ילמד היטב את נושא היוד,  ישלב את תיסוף היוד בחייו ובעבודתו וירחיב ויפיץ את הידע מציל החיים הזה. רבים יצאו נשכרים מכך.