ד"ר האמר בהרצאה במדריד 2005
חמשת החוקים הביולוגיים של ”הרפואה החדשה” כפי שהוצגו ע”י ד”ר לרפואה ותאולוגיה רִיקֶה גִירְד הַאמֶר, בקונגרס הבינלאומי הראשון במרכז לרפואה משלימה ואלטרנטיבית לריפוי סרטן שנערך ב- 14-15 מאי 2005 במדריד, ספרד
תורגם לעברית ע”י גליה אגמון
הבהרה ותניית פטור:
המידע המובא בדף זה הינו תרגום של מאמר או מידע אחר, מאת רופא MD, אשר פורסם בציבור ברשת האינטרנט או התקבל בדרך אחרת. מידע זה תורגם למטרות של השכלה כללית בלבד. כל שימוש הנעשה במידע זה הוא על אחריות המשתמש בלבד.
קראו עוד מדוע נדרשת הצהרה זו...
הקדמה
חברים וקולגות יקרים,
כבוד גדול הוא לי להציג בפניכם את המתנה הגדולה ביותר שהעניק הבורא לאנושות אי פעם. אני אמנם מכהן כנשיא הקונגרס, אך בו בזמן אני מוחזק בכלא הצרפתי כתוצאה מ”הסתה לעיסוק ברפואה הגרמנית החדשה”. אלה בדיוק המלים שנכתבו בכתב האשמה הרשמי ובגזר הדין. השימוע עומד להתרחש סוף סוף, אם כי באיחור רב, לאחר שמונה וחצי חודשים בהם הוחזקתי במעצר, יום אחרי מלאת לי 70.
ב-1986 רשיוני נשלל מאחר ו”סירבתי" לוותר על ‘חוק הברזל של הסרטן’ ולהמירו ברפואה המסורתית”.
במשך 24 השנים האחרונות רדפו אותי, איימו עלי, תבעו אותי לדין והשליכו אותי פעמיים לכלא למרות שלא חטאתי – פרט לכך שגיליתי מחדש את הרפואה החדשה וחמשת חוקי הטבע הפועלים בה, רפואה שהתקיימה מאז ומעולם ותוסיף להתקיים. גבירותיי ורבותיי, זהו פשעי החמור!

וכך, בעת שאני מציג בפניכם היום את הרפואה החדשה, יש להבין שבעצם היא “לא חוקית”. למרות שרופאים ופרופסורים אימתו את הממצאים במסמכים חתומים, נראה שבעשרים השנים האחרונות ההיתר לעסוק בה חל אך ורק על רופאים יהודים [ראו הערה על האנטישמיות המיוחסת להאמר].
הוחלט שכנס זה ייקרא קונגרס ל”רפואה אלטרנטיבית”. אני אישית מכנה אותו בשם “רפואה אלטר-נאיבית”, מאחר והמושג רפואה אלטרנטיבית ימשיך להתקיים רק כל זמן שימשיכו לטשטש את הפירוש וההקשרים האמיתיים שלה. אף על פי כן, אנשים עדיין פונים ל”טיפול רפואי אלטרנטיבי”. ברשותכם אומר כמה מלים על כך. כפי שתראו בעוד רגע, מחלות לכאורה, כפי שהתייחסנו אליהן עד כה, אינן קיימות. תחת זאת, אלה תוכניות מיוחדות ומשמעותיות של הטבע. אין צורך לטפל במחלות ולרפא אותן, אלא לאפשר להן להתרחש מאחר והן בעלות מטרה ביולוגית, תמיד.

אני מאוד גאה באתר הקטן שלי, ובמאמרים המושקעים שבו, המשקפים את התפתחותי כיועץ, כותב ומטפל בענינים של בריאות.
עם זאת, המרכז הישראלי לרפואה החדשה, הוא כיום מקור הידע הנרחב ביותר, בעברית, על הרפואה החדשה. חברי ואני מעשירים אותו כל העת בידע נוסף על תגליות מהפכניות אלו, השומטות את הקרקע מתחת רגלי "רפואת המחלות" המקובלת.
אני מזמין אותך לבקר גם בו.
הקושי שלנו בהבנה הוא בעובדה שבמשך 1500 השנים האחרונות באירופה הנהגנו רפואה בסימפטומים. כל מופע קוטלג בשקדנות ובקנאות כ”שפיר” או “ממאיר”: הסרטן ממאיר, מיקרובים גם, וכן חום גבוה ולֵאוּת. כל סימפטום חוֹלִי נחשב ממאיר שיש להשמידו – כמו את החטא.
מאחר ואיש לא ידע או הכיר טיפול סיבתי, התקיימו בערך 1000 סוגי טיפול שונים. אך כל אימת שאימא טבע סיימה את מלאכת הריפוי הטבעי – למרות ניסיונותינו הכושלים להתערב באופן כביכול טיפולי – נחפזנו לשבח את התוצאות כ”הצלחה” בלעדית שלנו. כמה חכמים חשבנו שאנו – ממש שוליית הקוסם.
לפני שאציג בפניכם את “הרפואה החדשה”, יותר נכון “הרפואה הגרמנית החדשה”, אסביר בקצרה ברשותכם את מהות השם: שיניתי את “רפואה חדשה” ל”רפואה גרמנית חדשה” מהסיבה היחידה, שנכון לעכשיו קיימות בערך 15 גישות טיפוליות אלטרנטיביות שנקראות “הרפואה החדשה” ומכֵיוַון שלא ניתן להגן על שם מבחינת זכויות יוצרים נאלצתי למצוא שם חדש. החלטתי על “הרפואה הגרמנית החדשה” מאחר והשיטה נחשפה בגרמניה – אומה של הוגים ומשוררים, מוזיקאים, חוקרים וממציאים – ומאחר ורוב השפות האירופאיות מקורן בגרמנית. כתוצאה מכך, בנוסף להיותי מואשם לרוע מזלי בקנאות, כעת מאשימים אותי גם באנטישמיות [ראו הערה על האנטישמיות המיוחסת להאמר].
חמשת החוקים הביולוגיים של “הרפואה הגרמנית החדשה®”
הן הרפואה הקונבנציונלית והן האלטרנטיבית מתייחסות למה שבדרך כלל נקרא “מחלה” כאילו היתה “טעות” של הטבע או כישלון של “המערכת החיסונית”, כאל דבר “ממאיר” שבכוונתו להרוס את האורגניזם ואי לכך יש להלחם בה בכל אמצעי רפואי או צבאי קיים. במהלך 24 שנות עבודה מעמיקה ואינטנסיבית בתחום, התרחקתי שנות אור מרעיון זה.
אין ספק שלא קל לשנות תפיסה ביולוגית-רפואית מסורתית באופן מיידי כשנתקלים במימד חדש זה. בהסברים דלהלן אציג בפניכם סקירה כללית בזמן הקצר המוקצב לי.
”הרפואה הגרמנית החדשה” (שכיום נקראת כך) שגיליתי ב-1981 היא מדע טבע מדויק שמבוסס על חמישה חוקים ביולוגיים. היפותזות (הנחות) אינן נדרשות בה והיא ניתנת לשחזור בכל מקרה ופציינט בתנאים מדעיים מחמירים. עובדה זו הוכחה ואושרה רשמית באוניברסיטת טִרנַבָה בסלובקיה, ב- 8/9 בספטמבר 1998.
מבחינה רפואית-ביולוגית, ה”רפואה הגרמנית החדשה” תופסת את האורגניזם החי כבלתי נפרד מהנפש, המוח והגוף. כל תהליך נפשי ופיזי נעשה בפיקוח המוח. המוח במהותו הוא ה”מחשב הראשי” של האורגניזם ואילו הנפש היא ה”מתכנת”. הגוף והנפש במהותם הם “מקבלי נתונים” ממוח המחשב (גם כאשר המידע מדויק וגם כשהוא שגוי). יחד עם זאת, לא בכל תנאי הנפש היא התוכניתן של המוח. במקרי פציעות, גם האיבר מסוגל לגרום למוח ולנפש לתגובה אוטומטית. במובן זה ה”רפואה הגרמנית החדשה” שונה לחלוטין מכל תורות הרפואה בכלל, ומהרפואה הסטנדרטית בפרט.
הרפואה הגרמנית החדשה היא מדע טבע אמפירי המבוסס על חמישה חוקים ביולוגיים אשר התקיימו מאז ומתמיד וימשיכו להתקיים. אני רק גיליתי מחדש חוקי טבע אלה. הם תקֵפים לגבי כל אדם, בעל חי וצומח באופן שווה, ואפילו ליצורים בעלי תא אחד – ולמען האמת לגבי היקום כולו. הם תקפים בנוגע לכל מחלה-לכאורה, כחלק מ”תוכנית דוּ-שלבית ביולוגית ייחודית משמעותית של הטבע” (MSBP).
היעדר הַהֶקשר הרפואי של חמשת החוקים הביולוגיים מנע בעדנו להבין למיין ולהעריך נכונה ולו מחלה אחת. לא היינו מסוגלים להבין סרטן על כל המשמעויות שלו מאחר ולתפיסתנו סרטן היה בלתי ניתן לריפוי והתמקדנו אך ורק בהעלמת הסימפטומים מהאיבר. כמו כן לא יכולנו להבין מחלות הנקראות “מדבקות” מאחר ובמקום להכיר בהן כתסמיני ריפוי, ראינו בהן מחלות אלימוֹת ומיקרובים שזוממים להשמידנו.
באופן דומה התעלמנו מ”החוק הדו-שלבי של כל מחלה”, מהמישור הפסיכולוגי, המוחי, מחשיבות השימוש ביד ימין או שמאל, מה”משבר אפילפטי או דמוי-אפילפטי”, ומה שנקרא “סינדרום” שהוא גורם מספר אחד לתמותה.
כל השיטות החדשות להבנת וריפוי מחלות מתבססות על הבנת חוק הברזל של הסרטן, החוק הביולוגי הראשון, המכוּנֶה DHS=סינדרום דירק האמר (סד”ה), הנקרא כך על שם בני דירק שמותו הבלתי צפוי היה הגורם לכך שפיתחתי סרטן באשכים.
”חוק הברזל של הסרטן” נקרא “ברזל” מאחר והוא חוק ביולוגי. לדוגמא, העובדה שלילד תמיד יהיו אם ואב היא חוק ביולוגי. לעולם יהיו שני משתתפים מעורבים ביצירת ילד. ב”רפואה הגרמנית החדשה” ישנם חמישה חוקים ביולוגיים שהם חוקי ברזל.
החוק הביולוגי הראשון, חוק הברזל של הסרטן
לחוק הברזל של הסרטן שלושה קריטריונים.
הקריטריון הראשון
כל “תוכנית ביולוגית משמעותית מיוחדת” (MSBP) נובעת מ-סד”ה (סינדרום דירק האמר) שהוא הלם חריף, דרמטי קיצוני ומבוֹדֵד שתופס אותנו באופן לא צפוי ולחלוטין לא מוכנים. הלם הקונפליקט קורה בו זמנית בשלושה מישורים:
1. במישור הנפשי
2. במוח
3. באיבר הרלוונטי
בתמונה נראה שוער שנתפס “על הרגל הלא נכונה”.
הוא נראה מבולבל למראה הכדור אותו ציפה לראות בפינה השניה, ואינו מסוגל לסגת ממצב “הרגל הלא נכונה”.
זהו מצב אופייני ל-DHS (סד”ה).
סד”ה הוא הלם חריף, דרמטי קיצוני ומבוֹדֵד שחל כתוצאה מקונפליקט, אשר תופס אדם “על הרגל הלא נכונה”. יחד עם זה, בזמן אירוע סד”ה מקבל הפרט הזדמנות לפצות על הפגיעה ולהתמודד עם המצב הבלתי צפוי. ברגע ה-סד”ה מעורר ההלם הפעלת “תוכנית ביולוגית משמעותית מיוחדת” (MSBP) שפועלת במישור הנפשי, המוחי ובאיבר הרלוונטי במקביל. “תוכנית ביולוגית ייחודית” זו היא נראית לעין וניתנת למדידה.
מהרגע בו חל אירוע סד”ה הפרט חוֹוֶה מתח מתמשך, למשל – כפות ידיו וכפות רגליו קפואות, הוא חושב על הקונפליקט יום וליל ללא הפסק בניסיון למצוא פתרון. בד”כ יתקשה לישון ואם יצליח, זה יהיה בחלק הראשון של הלילה, הוא חסר תיאבון, מאבד משקל. זהו מה שאנו מכנים השלב הפעיל של הקונפליקט.
אנו נראה שבניגוד לבעיות רגילות בחיי היומיום, קונפליקט ביולוגי גורם לפציינט מצב של מתח שרירים מתמשך ותסמינים מאד ספציפיים שאותם לא ניתן לפספס.
מצב זה ישתנה רק כאשר הפציינט יפתור את הקונפליקט. כאשר יימצא פתרון, מתח השרירים ירד מאחר וכעת תור הנפש להחלים. בשלב זה הפציינט חש לרוב כבד ועייף אך משוחרר ממתח. התיאבון תקין, חום גופו עולה, לעיתים חום גבוה וכאבי ראש. בשלב זה הוא ישן טוב, אם כי בד”כ אחרי 3:00 בבוקר. זהו מה שאנו מכנים שלב פתרון הקונפליקט.
בני אדם עשויים להתנסות במצבי הלם קונפליקט רבים ולא לחלות, אך בעיקר במקרים בהם היה לנו מספיק זמן להתכונן לקונפליקטים.
ברגע ה-סד”ה עשוי לקרות משהו נוסף – בו ברגע נסללות מסילות עליהן תתפתח המחלה. המסילות הן היבטי קונפליקט נוספים הקשורים ל-סד”ה, למשל נסיבות הקשורות לרגע אירוע ה-סד”ה. בדיוק כמו תמונה המצולמת עם פלאש אך ללא שאנו מודעים לכך, ברגע התרחשות סד”ה בני אדם (ובעלי חיים) “אוספים” רשמים נלווים דוגמת צלילים, ריחות, תחושות וטעמים ומאכסנים אותם עד מותם. כאשר הפציינט יתקל בעתיד ברישום דומה, יתכן שהקונפליקט יופעל מחדש.
בנוסף, יתכן שחמש או שש “מסילות מִשנה” (נסיבות נלוות בעלות חשיבות) יופעלו במקביל למסילה הראשית. חשוב להבין שהקונפליקט עלול לצוץ מחדש כתוצאה מאחת ממסילות המשנה. לכן הן נקראות “מסילות”.
אנו נוהגים לפרש מסילות אלה כ”פתולוגיות”, להתייחס אליהן כאל אלרגיות שיש להלחם בהן או מכנים אותן ”קדחת השחת”, “אסטמה”, “נגעי עור” וכד’ ולשייך אותן באופן אקראי לקונפליקטים שונים בשלבים השונים על כל הסימפטומים הפיזיים והמוחיים.
דוגמא: אם צעירה עוברת בדיקה לצורך הוכחת אבהות, והבדיקה מציתה בה קונפליקט אם-ילד שגורם לסרטן השד.
במהלך הבדיקה החודרנית חווה האם פחד גדול מכך שהעובר ייפגע. למרות שהתינוק נולד לבסוף בריא לחלוטין, האם חוותה את כל ההתרחשויות על מסלול קונפליקט שנוצר.
בכל פעם שהאם מקבלת מכתב מעו”ד או בית משפט היא נופלת מחדש למסלול זה והגידול ממשיך לתפוח.
לכן ה-סד”ה כולל לא רק את רגע השוֹק החמור של קונפליקט דרמטי שתופס אותנו לא מוכנים, אלא שתוכן הקונפליקט קובע גם היכן במוח יופיע “מוקד הַאמֶר” ובאיזה איבר ייווצר סרטן, נמק או כשל תפקודי. מכל מקום, ניתן לראות שהרבה יותר עלול להתחולל ברגע אירוע ה-סד”ה: ברגע זה בדיוק ממוקמים המסלולים לאפיזודות החוזרות ונשנות.
הקריטריון השני
ברגע אירוע ה-סד”ה, הקונפליקט הביולוגי קובע את מיקומו של מה שמכוּנֶה “מוקד האמר” (HH) וכן את מיקום הגידול או מחלה דומה באיבר הרלוונטי.
ברגע אירוע ה-סד”ה מופעלת “תוכנית ביולוגית משמעותית מיוחדת” (MSBP) אשר מתקיימת בו זמנית בנפש, במוח ובאיבר. בתיאוריה, שלושת מישורים אלה משמשים כלי יעיל לדיאגנוזה וקביעת טיפול. במציאות שלושת המישורים מהווים בעצם יחידה אחת.
כל קונפליקט הוא בעל תוכן מאד ספציפי שמוגדר ברגע ה-סד”ה. תוכן הקונפליקט נקבע “באופן אסוציאטיבי”, כלומר באופן שעוקף את התודעה שלנו. אנו חושבים שאנו חושבים, אך הקונפליקט כבר נוצר אסוציאטיבית שבריר שניה לפני שהספקנו לחשוב אפילו.
ההלם הבלתי צפוי מותיר במוח צלקת אותה ניתן לראות בסריקה ממוחשבת של המוח. פגיעה זו שהינה בעלת צורה טבעתית, נקראת “מוקד האמר” (HH). מושג זה טבעו בעצם מתנגדיי, שכינו מבנים טבעתיים אלה בלעג ”הפוֹסִים המפוקפקים של האמר”. “פוסים” הם מערך של טבעות המתפשטות מהמרכז בדומה לאדוות מים המתפשטות כשמשליכים אבן.
כל קונפליקט מתקשר לאיבר מסוים בגוף וכן לאזור מאד ספציפי במוח, אשר שולט ומפקח על התהליך המתחולל ברמה הפיזית, באיבר.
השינויים שחלים במוח (הצלקת הטבעתית) נראים לעין מייד עם תחילת אירוע ה-סד”ה.
”מוקד האמר” (HH) במרכז המערך הטבעתי בתחילת שלב הריפוי
גודל הגידול והיווצרות נמק או שינוי במבנה התא הם ביחס ישיר לגודלו של “מוקד האמר” (הצלקת הטבעתית) במוח. ככל שהקונפליקט אינטנסיבי יותר – הגידול צומח יותר מהר, הנמק מתפשט יותר, ונוצר שינוי ניכר יותר במבנה התאים במקרים של סרטן שלא חושף התרבות תאים.
בשלב זה מתפתחת במוח נפיחות זמנית שעלולה לגרום לבעיות – למשל אם הקונפליקט נמשך זמן ארוך מדי, או אם הבצקת במוח ממוקמת באזור לא נוח, או כשמוקד הבצקת הוא פנימי. הנפיחות באיבר והבצקת באזור הקשור לו במוח, מוגברות מאד ובמקביל הכליות מתמלאות נוזלים, מצב שאנו מכנים בשם “הסינדרום”. בשלב זה “מוקד האמר” (HH) מוגדל ומתפשט, ולכן מרחיק את רקמות המוח – דוחף אותן מהמרכז החוצה.
מוקד ה-HH במוח בשני השלבים (השלב הפעיל של הקונפליקט ושלב הפתרון) ממוקם באותו מיקום, אך שונה במהותו: בשלב הקונפליקט, ה-HH במוח נראה כמבנה טבעתי מדויק ובשלב הפתרון או הריפוי הוא נראה נפוח, בצקתי וכהה. בתום שלב הריפוי מופיעה באזור רקמת חיבור בלתי מזיקה שתפקידה לאחות את ה-HH.
הרקמה הלבנה הצפופה באזור מוקד ה-HH אותה ניתן לזהות בקלות בשיקוף ממוחשב בעזרת יוֹד ליצירת קונטרסטיות, מצביעה על תהליך ריפוי באזור ה-HH במוח ואינה סיבה לבהלה כלל וכלל.
לאחר שלב הריפוי, ה-HH במוח נראה כצלקת פשוטה – תוצאה של השלמת תהליך ריפוי מוצלח. לרוע המזל, מערך טבעתי זה (HH) מפורש כ”גידול” מסוג glioma ,astrocytoma ,oligodendroglioma ,glioblastoma ונוהגים להסירו באופן מיידי, מה שפוגע בהחלמת הפציינט. מאחר ותאי המוח אינם מתחלקים לאחר הלידה, גידולים במוח פשוט אינם קיימים !
החץ מימין: “מוקד האמר” (HH) באונה הימנית לאחר התקף לב (קונפליקט טריטוריאלי)
החץ משמאל: גידול קרצינומה של האשכים (קונפליקט של אובדן כבד) באשך ימני (בשלב החלמה)
הפציינט בדוגמא הנ”ל – איכר שסבל מ-DHS (סד”ה) שישה חודשים מוקדם יותר לאחר שבנו היה מעורב בתאונת אופנוע. הבן שהה זמן ארוך בטיפול נמרץ והפציינט סבר שבנו יישאר נכה, אך הבן החלים לחלוטין. ארבעה שבועות לאחר שהבן חזר לחווָה לקה האב בהתקף לב וסבל מסחרחורות, כאבי ראש וקשיים בשיווי המשקל. התקף הלב של האב אירע לאחר פתרון הקונפליקט.
בעולם החי, גם אייל זכר עלול לסבול מקונפליקט ביולוגי. מאבק על טריטוריה עם אנגינה פֶּקטוֹרִיס במהלך הפעיל של הקונפליקט, כשהיריב מסלק אותו מהטריטוריה. מייד לאחר המאבק דפנות העורק הראשי מתרחבות ומאפשרות ללב לשאוב כמות כפולה או משולשת של דם, מה שמאפשר לצבי להמתין וברגע המתאים להלחם באויב ולזכות מחדש בשליטה על הטריטוריה. הצבי זוכה במרץ וכוח רק הודות ל”תוכנית ביולוגית ייחודית” שנכנסה לפעולה. בלעדיה לא יוכל לנצח. אם היו נותנים לצבי סמי הרגעה לא היה לו סיכוי להחזיר לעצמו שליטה בטריטוריה.
”טריטוריה” עבור גבר יכולה להיות מתורגמת לעסק שלו, בת זוגו, משפחתו או עבודתו. בני אדם חולקים כמה טריטוריות – אפילו מכונית יכולה להיתפס כ”טריטוריה”. אצל בני אדם נבחין בהתקף לב רק לאחר שהקונפליקט פעיל במשך 3-4 חודשים לפחות. עם זאת, במידה והשלב הפעיל של הקונפליקט מתארך מעבר לתשעה חודשים, התקף הלב יהיה קטלני לרוב.
שונה מזה הוא אוטם שריר הלב (עליו מפקח מרכז המוח). כאן האדם יחווה את תוכן הקונפליקט כ”אני המום לגמרי”. השלב הפעיל של הקונפליקט מתגשם כנמק בשריר הלב. במהלך שלב ההחלמה ובמיוחד במקרה של התקף דמוי-אפילפטי שמצביע על מפנה, הפציינט ילקה בהתקף לב אפילפטי או אוטם שריר הלב.
הקריטריון השלישי
ה-MSBP (תוכנית ביולוגית משמעותית מיוחדת) מתפתח בכל שלושת המישורים, החל ב-DHS (סד”ה) דרך פתרון הקונפליקט (CL) ועד התקף דמוי אפילפטי (EC) בשיא שלב ההחלמה וחזרה לתפקוד נורמלי, ומתרחש תמיד בו זמנית.
התפתחות ה”תוכנית הביולוגית הייחודית המשמעותית” מתרחשת בכל שלושת המישורים במקביל. במידה והקונפליקט ייעשה אינטנסיבי יותר, יתכן שצמיחת הגידול תואץ. אם הקונפליקט מאבד מעוצמתו, זה יתבטא בכל שלושת המישורים. כאשר נמצא פתרון לקונפליקט, שלב הריפוי מתחיל בכל שלושת המישורים, והידרדרות תתבטא אף היא בשלושת המישורים במקביל.
ה”קונפליקטוליזיס” (CL) הוא שלב מאד ברור מאחר ולכל מחלה יש תסמיני ריפוי מאד ספציפיים שמופעלים רק כשנמצא פתרון לקונפליקט. אם נתשאל את הפציינט על הקונפליקט, נדע מה במישור הפסיכולוגי. אם קיים שיקוף ממוחשב של המוח, נדע מה במישור המוחי. במישור הפיזי (איבר) נראה למשל שיתוק, נוירו-דרמטיטיס, סוכרת וכו’.
מה שמדהים ב”רפואה הגרמנית החדשה” הוא – שלא רק שניתן ללמוד ממיפוי המוח מהו הקונפליקט הביולוגי, מהו תוכן הקונפליקט, איזה איבר מעורב והאם התאים משתכפלים או מתים – אלא גם לקבוע האם הקונפליקט עדיין פעיל או שכבר נמצא פתרון.
החוק הביולוגי השני
החוק הדו-שלבי של כל MSBP (“תוכנית ביולוגית משמעותית מיוחדת”) בתנאי שלקונפליקט יש פתרון
חוק טבע זה הופך על פיו את האופן בו אנו מבינים את תחום המחלות, מאחר וכל המחלות מתנהגות לפי דפוס דו-שלבי זה. מאחר ולא היינו מודעים ליחסים אלה, זיהינו בעבר כמה מאות מחלות כ”מחלות קרות” וכמה מאות כ”מחלות חמות”. המאפיינים אצל חולים ב”מחלות קרות” הם עור קר, גפיים קרים, מתח מתמשך, אבדן תאבון, קשיים בהרדמות או שינה מופרעת. לחולים ב”מחלות חמות” גפיים חמות או לוהטות, לעיתים חום גבוה, תאבון בריא ועייפות ניכרת.
בכל המחלות הנחשבות “חמות” התעלמו מתופעות המופיעות לאחר שלב ההחלמה, או שהתייחסו אליהן כאל ”מחלות” בפני עצמן. לגבי “מחלות חמות” לכאורה – שהן בעצם תהליך החלמה לאחר השלב האקטיבי של הקונפליקט – התעלמו מהשלב הקר וכן התייחסו אליו כאל מחלה בפני עצמה. כיום ידוע שמחלות שזוהו כשתי מחלות שונות, הן בעצם אותה “תוכנית ביולוגית משמעותית מיוחדת” אחת (MSBP).
תישאל השאלה מדוע רופאים לא זיהו עדיין את הדפוס הדו-שלבי הזה אם הוא כל-כך ברור. הסיבה לכך היא פשוט מאחר ולא לכל קונפליקט יש פתרון. אם אין פתרון, המחלה נשארת בשלב אחד, ובמלים אחרות, האדם נשאר במצב של קונפליקט פעיל, נובל ומת כתוצאה מחולשה או רזון.
בדיעבד, הרפואה המסורתית לא צלחה בהבנת ולו “מחלה” אחת בלבד.
הדיאגרמה להלן מראה שעם DHS (סינדרום דירק האמר) מחזור נורמאלי של יום-לילה הופך ל”סִימְפָּטִיכוֹטוֹניָה” (sympathicotonia). פתרון הקונפליקט מפעיל שלב וַאגוֹטוֹניָה (vagotonia) מתמשך. שלב הואגוטוניה מופרע ע”י התקף אפילפטי או דמוי אפילפטי לכאורה, שמתרחש בשיא שלב הריפוי. התקף זה מצביע על נקודת מפנה קריטית במהלך שלב ה-וָאגוֹטוֹניָה.
בכל מחלה בה נמצא פתרון לקונפליקט, קיים שלב פעיל של הקונפליקט ושלב החלמה. ובכל שלב החלמה – אם אינו מופרע ע”י הישנות – קיים משבר אפילפטי/דמוי אפילפטי, כמו המפנה שמתחולל בשיא ה-וַאגוֹטוֹניָה.
משבר אפילפטי או דמוי אפילפטי הוא התרחשות בה הטבע נוקט מזה מיליוני שנים. זהו משבר שמתרחש בכל שלושת המישורים בו זמנית. מטרת המשבר בשיא שלב ההחלמה הוא להחזיר את האורגניזם לתפקוד. מה שאנו מכנים לרוב התקף אפילפטי מלווה בעוויתות שרירים הוא סוג מסוים של משבר אפילפטי המתרחש לאחר שנמצא פתרון לקונפליקט מוטורי.
משבר דמוי אפילפטי קורה בכל סוג מחלה, אך בשינויים קלים בין מחלה למחלה. המושג “דמוי-אפילפטי” פירושו שההתקף אינו מלווה בעוויתות שרירים חזקות כפי שבקונפליקט מוטורי, אלא בסימפטומים שונים. לכל מקרה של קונפליקט ביולוגי או מחלה ישנו סוג ספציפי שונה של משבר דמוי-אפילפטי.
הטבע יצרה תחבולה נאה למקרה משמעותי מעין זה. תוך כדי תהליך ההחלמה הפציינט חוֹוֶה לפתע הופעה מחודשת של הקונפליקט, ובעצם הוא חווה מחדש את אותו הקונפליקט לזמן קצר (השלב האקטיבי של הקונפליקט), כולל כפות ידיים קרות, זיעה קרה וכל תסמיני המתח שחווָה בשלב האקטיבי. זה מסביר גם את הכאב החריף של אנגינה פקטוריס בזמן התקף לב.
פעמים רבות המשבר הדמוי-אפילפטי מציג אתגר רפואי ממשי, לדוגמא דלקת ראות, התקף לב לאחר קונפליקט טריטוריאלי, אוטם שריר הלב הימני מלווה בתסחיף ריאות, אבדן הכרה בעקבות קונפליקט פרידה, סוכרת או היפוגליקמיה.
לדוגמא, לפציינט הסובל מאוטם שריר הלב עם קונפליקט שנמשך מעל 9 חודשים יש סיכוי נמוך ביותר לשרוד בעזרת טיפול רפואי מקובל. ממעקב שערכנו בּוִינֶה אחר התקפי לב למדנו שאפילו פציינט אחד עם קונפליקט אקטיבי על רקע טריטוריאלי שנמשך מעל 9 חודשים בממוצע, לא שרד. במקרה של “סינדרום” (צבירת נוזלים) המצב שונה. כיום ניתן להפחית את רמת הסיכונים ע”י שנטפל בפציינט 6-3 שבועות לפני פרוץ משבר אפילפטי, כשאנו צופים התקף לב למשל.
קריטריון מאד חשוב ב”רפואה הגרמנית החדשה” הוא נושא היד בה הפציינט משתמש. כאשר לא ידוע אם הפציינט הוא ימני או שמאלי לא ניתן לטפל ב-GNM. בנוסף לזיהוי היד הפעילה, באותה מידה חשוב לדעת את גיל הפציינט, מינו ומצבו ההורמונאלי, אצל אישה למשל – האם עדיין יש מחזור חודשי, האם נוטלת גלולות למניעת הריון, האם השחלות הוסרו או טופלו בקרינה, האם הפציינט מקבל טיפולים כימותרפיים, תרופות הורמונאליות וכו’.
הדרך הקלה ביותר לקבוע באיזו יד משתמש הפציינט היא לבקשו למחוא כפיים.
היד העליונה היא היד העיקרית וקובעת באיזו יד הפציינט משתמש. אם היד הימנית עליונה, הפציינט הוא ימני, אם השמאלית – הוא שמאלי. בדיקה זו הכרחית כדי לקבוע איזה צד במוח הפציינט מפעיל. קיימים שמאליים רבים שאימנו עצמם להשתמש ביד ימין, שסוברים כי הם ימניים.
שימוש בשמאל או ימין מתחיל מהמוח. כשמדובר בגזע המוח אין משמעות לימני-שמאלי. כלומר, התפתחות המוח הקטן מתחילה כבר בשלב חלוקת התאים בעוּבּר, אז גם נקבע באם אדם ימני או שמאלי. הימניים, בניגוד לשמאליים, מעבירים את הקונפליקט לצד המנוגד במוח. אצל השמאליים “הקיטוב” בין הנפש למוח שונה.
לפי ה”רפואה הגרמנית החדשה” זו טעות חמורה לשכוח לשאול פציינט האם הוא ימני או שמאלי, מאחר ופרט זה הוא החשוב ביותר להבנת הקורלציה בין הקונפליקט למוח (HH, מוקד האמר) וכן סרטן או נמק באיבר. קביעת הצד קובעת את “הדרך” לפיה הקונפליקט מקביל למוח וכן באיזה סוג “מחלה” הפציינט עלול ללקות ואיזה סוג של קונפליקט.
ניקח לדוגמא את המוח הקטן. הקונפליקטים משפיעים על כל צד של המוח באופן שמתאים לנושא מסוים, למשל: כאשר אישה היא ימנית, קונפליקט הקשור לדאגת אם לילד תמיד פוגע בצד הימני של המוח הקטן ומשפיע על הבלוטות בחזה השמאלי. גם אם תסבול מקונפליקט נוסף בהקשר לילד אחר, או קונפליקט אם-ילד בהקשר לאימא שלה, הקונפליקט עדיין פוגע דרך המוח הקטן באותו אופן.
עם זאת עלינו לעשות הבחנה למקרה בו האם אינה רואה, או רואה חלקית את ילדה כ”ילד” אלא יותר כשותף. בתסריט כזה הקונפליקט יפגע בצד ההפוך במוח הקטן וסרטן השד יתגשם בשד הימני, מאחר והצד השמאלי של המוח הקטן מקושר לצד ימין של הגוף, הצד של ה”שותף”. במושג “שותף” הכוונה היא לא רק לבן זוג, חבר אב או אח, אלא גם אחות, חמות, שכנים וכו’.
סריקת CT מוח – סרטן השד
מוח ימני, שד שמאלי (בלוטות)
קונפליקט דאגת אם-ילד או ילד-אם אצל אישה ימנית
דוגמא: אם סבלה מקונפליקט דאגת אם/ילד לאחר שהילד נפצע קשה כשנדרס ע”י רכב. האם האשימה עצמה (“לו רק השגחתי שיהיה לידי”). מרגע זה ואילך הגפיים של הפציינטית קרות, אינה יכולה לישון, מאבדת תיאבון ומשחזרת את הקונפליקט ללא הרף, בעיקר אם אינה מסוגלת לדבר על הקונפליקט.
בשלב הפעיל של הקונפליקט, בזמן שהאם עוסקת ללא הפסק במה שקרה, אנו רואים התרבות תאים בבלוטות השד השמאלי (אם היא ימנית) שנקראים “סרטן השד”. בנוסף לצמיחה הסרטנית נראה (בסריקה ממוחשבת) בצד השמאלי של המוח הקטן, השולט על השד השמאלי, צורת טבעת חדה כסימן לפעילות הקונפליקט או במלים אחרות, כסימן לפעילות של “תוכנית ביולוגית משמעותית מיוחדת”.
הגידול בבלוטת השד ימשיך לגדול כל עוד הקונפליקט פעיל. פתרון הקונפליקט יכול לקרות רק כאשר הילד מבריא. ברגע זה הבלוטה בשד מפסיקה לגדול.
פציינטית עם פוליפ סרטני בשד
א) קונפליקט אם/בן, או
ב) קונפליקט בן/אם
לשם השוואה: קונפליקט עם תוכן אימהות, קרצינומה שמרכזה בקליפת המוח – קונפליקט פרידה מלווה בכיבים בתעלות החלב בשלב הפעיל של הקונפליקט, והתנפחות ואדמומיות השד בשלב ההחלמה.
במקרים בהם שני קונפליקטים פוגעים במוח הקטן, אחד בכל צד (לשד הימני ולשד שמאלי) מדובר ב”מצב סכיזופרני של המוח הקטן”. קונסטלציה כזו נובעת מהפרעה אמוציונלית חריפה בעלת טבע פרנואידי-הזייתי, אך שלא פוגעת בהלך מחשבה הגיוני. פציינטים מתארים מצב זה ככבויים רגשית, כאילו היו ריקים מכל רגש, חסרי יכולת להרגיש רגש כלשהו (מצב שמכונה “פרנויה א-סוציאלית”).
סכיזופרניה היא “תגובת חירום של האורגניזם”, כאשר אדם לא רואה כל דרך לפתרון הקונפליקט. בעבר כבר הועלתה סברה שסכיזופרניה (“פיצול מוח/מחשבות”) קשורה למצב בו הויברציה בצד אחד של המוח שונה מהצד השני, אך איש לא חשב שמצב זה נגרם כתוצאה משני קונפליקטים ביולוגיים אקטיביים, למרות שעל פניו זה כל-כך ברור.
רוב הפסיכיאטרים מצוידים בסורק (CT) אך איש לא הבחין בכלום מעולם. מדוע? מאחר ולפסיכיאטר אין כל ידע על סריקות מוח והמומחים לרדיולוגיה אינם מתעניינים בקונפליקטים ביולוגיים.
המוח הקטן – קונסטלציה אופיינית של סכיזופרניה
החוק הביולוגי השלישי
המערכת האוֹנְטוֹגֶנֶטִית של ה“תוכנית הביולוגית המשמעותית המיוחדת” של סרטן ומחלות קשות אחרות
אמבריאולוגיה (תורת העוּבָּר) מבחינה בשלושה סוגי רקמות עובריות בהתפתחות העוּבָּר: “אֶנְדוֹדֶרִם” (רקמה עוברית פנימית), “מֶזוֹדֶרם” (רקמה עוברית אמצעית) ו-“אֶקְטוֹדֶרם” (רקמה עוברית חיצונית), אשר מתפתחות כבר בשלבים הראשוניים של צמיחת העובר. כל האיברים כולם מקורם מאותן שלוש רקמות עובריות. ניתן לייחס כל תא ואיבר בגופנו לאחת משלושת הרקמות העובריות האלה.
החוק הביולוגי השלישי ב”רפואה הגרמנית החדשה” מסווג את כל המחלות בהתאם ליחסן לרקמה עוברית ספציפית. ע”י סיווג כל סוגי גידולים, נפיחויות וכיבים לפי להתאמתם לאחת הרקמות, נמצא שלכל ה”מחלות” הקשורות לאותה רקמה חולקות מאפיינים מיוחדים (לגבי ה”מזודרם” עלינו להבחין במה שנשלט ע”י המוח הקטן והנשלט ע”י לשד המוח).
כתוצאה מהאבולוציה, לכל אחת מהרקמות העובריות שייכים:
- חלק ספציפי של המוח
- סוג ספציפי של קונפליקט
- מיקום ספציפי במוח
- היסטולוגיה (התפתחות רקמות הגוף) ספציפית לחלוטין
- מיקרובים ספציפיים לרקמה העוברית
ובנוסף: לכל מחלה או MSBP במובנים התפתחותיים, ישנה משמעות ביולוגית מאד ספציפית.
לכל תא ואיבר הנגזרים מהרקמה העוברית הפנימית ישנו ממסר או מרכז פיקוח בגזע המוח, החלק העתיק יותר של המוח, ממנו הם מקבלים הנחיות.
ישנם חוקים ברורים לגבי המיקום שלהן, הן מתחילות בצד האחורי-ימני במחלות הפה ואזור אף-אוזן-גרון, ואז ממשיכות בניגוד לכיוון השעון לאורך צינורות המעיים ומסתיימות בשלפוחית השתן.
מבחינת הרקמות, כל סוגי הקרצינומה ללא יוצא מן הכלל הם קרצינומה-פוליפית . כל האיברים הנגזרים מרקמה עוברית זו יוצרים התרבות תאים במשך השלב הפעיל של הקונפליקט, בצורת גידולים דחוסים, למשל בכבד, פי הטבעת, ריאות.
לכל תא ואיבר הנגזרים מהרקמה העוברית החיצונית ישנו מרכז פיקוח בקליפת המוח הקטן, החלק הצעיר יותר של המוח, ממנו הם מקבלים הנחיות.
במקרים של סרטן, כולם מחוללים אבדן תאים בצורת כיבים בשלב הפעיל של הקונפליקט או שינוי תפקודי ביולוגי משמעותי (השינויים הם בחלקם שיפור ובחלקם ליקוי תפקודי, כמו שיתוק מוטורי, סוכרת וכו’). בשלב ההחלמה הכיבים מתרפאים ותפקוד האיבר מתחדש.
בנוגע לרקמה העוברית האמצעית, אנו מבדילים בין הקבוצה הישנה והקבוצה החדשה.
לכל התאים והאיברים המשתייכים לקבוצה החדשה של הרקמה העוברית האמצעית ישנו מרכז שליטה משלהם בלשד המוח. במקרי סרטן תאים איברים אלה יוצרים נמקים או חורים ברקמות בשלב הפעיל של הקונפליקט, למשל בעצמות, בכליה או בשחלות.
איברי Mesoderm הנשלטים ע”י המוח הגדול מייצרים נמקים או פוגעים בעצמות בשלב הפעיל של הקונפליקט. בשלב ההחלמה הרקמות הפגועות מתחדשות.
כאן ניתן לראות בבירור שסרטן אינו תוצאה של התרבות מהירה של תאים אלא תהליך משמעותי ואפילו צפוי בתאום מושלם עם ה-אונטוגנסיס (מחזור החיים של אורגניזם).
צהוב = גזע המוח
”אנדודרם” – Endoderm
כתום/צהוב-מפוספס = המוח הקטן
”מזודרם” – Mesoderm
כתום/אדום-מפוספס = לשד המוח
”מזודרם” – כנ”ל
אדום = קליפת המוח
”אקטודרם” – Ectoderm
זו הסיבה לכך שהמקור והגורם למחלות סרטניות לא היו ניתנים לסיווג והבנה. “חוק הברזל של הסרטן” ו”חוק שני השלבים לכל מחלה” מאפשרים לנו לראשונה סדר שיטתי לכל סוגי הרפואה.
(החלק התחתון בדיאגרמה מתייחס לדיאגרמת החוק הביולוגי השני)
הדיאגרמה מציגה שתי קבוצות שונות: הקבוצה האדומה, המוח הגדול, גורמת לאבדן תאים בשלב הפעיל של הקונפליקט. בשלב הריפוי, הנמקים או הכיבים הופכים לנפיחות והיווצרות של ציסטות.
הקבוצה הצהובה, המוח העתיק, גורמת להיווצרות גידולים במהלך הפעיל של הקונפליקט. במהלך שלב הריפוי הגידול מפורק בעזרת מָייקוֹ-בקטריה (Tbc) בתנאי שזו כבר היתה נוכחת בזמן אירוע ה-סד”ה.
בעולם הרפואה ניתן להשוות את המערכת האונטוגנטית, בפרט זו של גידולים, לכל המערכות המחזוריות של אלמנטים במדעי הטבע. היא מספקת סקירה כללית מקיפה בְּהֶקְשר לכל הדיסציפלינות הרפואיות.
החוק הביולוגי הרביעי
המערכת האונטוגנטית (של מחזור החיים) של מיקרובים
עד כה התייחסו למיקרובים כאל הגורם למחלות מדבקות מסיבות מובנות בהחלט, מאחר ומיקרובים נוכחים תמיד במחלות מדבקות. תפיסה זו אינה מדויקת מכֵיוַון שאת כל המחלות המדבקות מקדים שלב פעיל של קונפליקט, ממנו התעלמנו.
הנקודה בַּזמן בה מתעוררת פעילות המיקרובים לא נקבעת ע”י גורמים חיצוניים (כפי שמניחים בטעות) אלא נשלטת לחלוטין ע”י מחשב המוח.
מיקרובים אינם אויבים שלנו אלא עוזרנו הנאמנים. הם מתחילים לעבוד לפי הוראה שלנו, הוראה של האורגניזם שלנו, וכל איבר המשויך לרקמה עוברית מתואם עם המיקרובים המשויכים לאותה רקמה עוברית.
כאשר תפקודי האיברים שלנו תוּכְנתוּ לממסרי מוח שונים, תפקודי החיידקים תוכנתו אף הם במחשב המוח שלנו. החיידקים הם “מומחים לעניין” לא רק בתחום האיברים עליהם הם “עובדים”, אלא גם בהקשר לאופן העבודה שלהם.
לפי “חוק שני השלבים לכל מחלה” (בתנאי שקיים פתרון לקונפליקט), כל החיידקים “עובדים” ללא יוצא מן הכלל רק בשלב השני, שלב ההחלמה, מהרגע בו נמצא פתרון לקונפליקט ומסיימים כאשר שלב ההחלמה הושלם. מייקו-בקטריה מתחילה להתרבות כבר ברגע אירוע ה-סד”ה אך מתחילה לעבוד רק כאשר הקונפליקט נפתר. הגוף מייצר את כמות המיקרובים המדויקת הנדרשץ כדי להרוס את הגידול המיותר כעת.
מיון המיקרובים הוא בתיאום מושלם עם הגיל האונטוגנטי שלהם:
פונגי ומייקו-בקטריה (Tbc), המיקרובים המבוגרים עובדים רק על איברים אֶנִדוֹדֶרִם (Endoderm) הנשלטים מגזע המוח.
מייקו-בקטריה (Tbc) עובדים גם על איברים מֶזוֹדֶרִם (Mesoderm) הנשלטים מהחלק העתיק של המוח.
בקטריות עובדות על איברים Mesoderm הנשלטים ע”י חלק הצעיר של המוח.
וירוסים (אם ישנם) הם המיקרובים הצעירים יותר שעובדים רק על האיברים הנשלטים מקליפת המוח.
יחסנו לחיידקים היה כאל דבר “ממאיר” שחובה עלינו להשמיד. זוהי שטות מוחלטת, אנו זקוקים להם באופן נואש. למעת האמת אנו זקוקים לכל החיידקים הקיימים בסביבתנו, מאחר ואם חיידקים דוגמת מייקו-בקטריה אינם בנמצא מסיבות של היגיינה למשל, הגידולים לא יוכלו להתמוסס בשלב ההחלמה – ולכך השלכות הרסניות על כמה סוגי גידולים.
הבה נתבונן על מקרה של קרצינומה בבלוטת התריס: במידה והקונפליקט נפתר והגידול אינו יכול להתמוסס, נוצרת כמות מוגברת של הורמון, תהליך שהינו חסר תועלת מבחינה ביולוגית. או קרצינומה במעי הגס: אם מייקו-בקטריה אינה נמצאת הגידול עלול לגרום לסיבוכים ניכרים ויהיה צורך בניתוח כדי להסירו.
כיום אנו מבינים כי לחיידקים תפקיד חיוני ב”תוכנית הביולוגית הייחודית המשמעותית”. החיידקים התפתחו אתנו ולמעננו. הם רכיב הכרחי בחוקי הטבע. מכיוון שלא היינו מודעים לכך, ניסינו בעיוורוננו להשמיד סייענים מועילים אלה בעזרת אנטיביוטיקה ודומיה.
המערכת החיסונית שאליה מתייחסים עפ”י רוב כאל מערכת הגנה של הגוף המשמידה תאי סרטן וחיידקים ”ממאירים” כמו בּקְרָב מכריע, אינה קיימת במובן זה. המיקרובים שלכאורה מחוללים מחלות נעשים מיקרובים א-פתוגניים לפי פקודות המוח, נסוגים לתוך הגוף ויופעלו רק במידה ויהיה בהם צורך.
כל פעולותינו בתור רופאים קונבנציונליים היו הבלים. חוקי הטבע אינם מסוגלים לתפקד במידה ואנו, בתפקיד שוליית הקוסם, מעלימים באקראי כמה גורמים. הרעיון שמיקרובים וגרורות רוחשים בכלי הדם שלנו (היכן שמעולם לא נמצאו) הוא שטות.
האגדה על גרורות היא הנחה שמעולם לא הוכחה ואינה ניתנת להוכחה. עד כה לא דווחה ולו תצפית אחת של תא סרטני בעורקי הדם של חולה סרטן. אם תאי הסרטן היו יכולים “לשחות” לאיברים מרוחקים היה עליהם לעשות זאת דרך זרם הדם העורקי מאחר ונתיב כלי דם ורידיים ולימפטיים הוא כלפי המרכז בלבד, הלב למשל.
לפי ה”רפואה הגרמנית החדשה”, גרורות-לכאורה (אשר אינן קיימות) הן לעתים קרובות תוצאה של חרדה בתגובה לדיאגנוזה מבהילה (אבחנת הרופא המטפל) כאשר סד”ה חדש מפעיל קונפליקט ביולוגי חדש.
ניקח לדוגמא את המקרה של חולת סרטן השד, אשר בנה נפצע קשה בעת שנפגע מרכב חולף. נניח שלאחר ששהה שלושה חודשים בבית חולים החלים הבן. במידה והאם היא יד-ימנית ניתן יהיה להבחין בגידול בְּשָדַה השמאלי. כעת נאמר לה שבמידה וכל השד לא יוסר “יתפשטו” תאי סרטן ממאירים באזור השד, או שגרורות יגיעו לאיברים מרוחקים. כדי להימנע מכך עליה לקבל כימותרפיה בדחיפות להשמדת התאים הממאירים.
האם הצעירה שניצבת בפני דיאגנוזה מזעזעת, התערבות מתוכננת (ניתוח) ואבחנה שלילית, יתכן שתסבול מהלם קונפליקט אחד מהבאים:
1. ”קונפליקט השחתת צורה” שיגרום למלנומה באזור השד שהוסר.
2. ”קונפליקט ערך עצמי ירוד” (“אני חסרת תועלת או ערך בְּמָקום זה”) שיגרום לגידול גרמי באזור השד שהוסר.
3. ”קונפליקט תוקפנות” נגד הצד השמאלי של החזה, במקום בו יערך הניתוח המתוכנן, שיגרום מֶזוֹתֶלְיוֹמָה (mesothelioma) במעטפת הריאות בצד שמאל.
4. ”קונפליקט פחד מוות” שיגרום להיווצרות גושים בַּרֵיאה (אַדֶנוֹ-קרצינומה).
המלנומה והגושים בַּרֵיאוֹת יופיעו במהירות. מאחר והילד החלים, ה”גרורות המרוחקות” בצידו הימני של המוח הקטן, מה שאנו קוראים “מוקד האמר”, מתרפא אף הוא! וכבר ניתן להבחין בגידול הגרמי ובעודף במעטפת הריאה בשלב ההחלמה, לאחר שנמצא פתרון לקונפליקט.
אנו רואים שהאגדה על גרורות היא תיאוריה שאינה מוכחת ואינה ניתנת להוכחה. כך גם המיתוס על כך שתאי סרטן הופכים לתאים מסוג שונה כשהם נעים בזרם הדם (היכן שלא נראו לעולם, כאמור). כמו למשל תאי סרטן המעי הגס שיוצרים גידול דחוס בצורת כרובית במעי (אֶנְדוֹדֶרְם), שעוברים פתאום לעצמות (מֶזוֹדֶרְם) לכאורה, ושם יוצרים כרסום (!) ברקמת העצם (אוֹסְטֶאוֹלִיזִיס). תיאוריה זו היא הבל מוחלט ואינה פחות גרועה מהדוגמטיות של ימי הביניים.
מה שעומד לויכוח הוא לא הקיום של קרצינומה מדרגה שניה או שלישית, אלא הפירוש לעובדות.
כנ”ל לגבי סימני גידולים לכאורה. מאחר והרפואה הקונבנציונלית לא מבחינה בין השלב הפעיל של הקונפליקט לשלב ההחלמה של המחלה, פיתחו סימנים שמראים ערכים גבוהים בשלב הפעיל של הקונפליקט, או בשלב אחר בתהליך ההחלמה. כתוצאה מכך, עובדות נכונות מובילות לדיאגנוזות שגויות. כל “סימני תהליך ההחלמה” היו יכולים בעצם להיקרא “סימני חיוניות”.
החוק הביולוגי החמישי
התמצית: יש להבין כל מה שנקרא מחלה, כּחֶלֶק מ”תוכנית ביולוגית משמעותית מיוחדת” אבולוציונית.
החוק הביולוגי החמישי הוא למען האמת התמצית. הוא הופך את כל רעיון הרפואה על ראשו. כשאנו מסתכלים על שלושת הרקמות העובריות בנפרד, אנו מבינים שיש להן משמעות מבחינה ביולוגית ולמעשה מה שאנו מכנים בשם “מחלה” אינו טעות שטותית של הטבע שיש להלחם בה, אלא שכל מחלה היא אירוע בעל משמעות. כשאנו מבינים שכל המחלות לכאורה אינן “ממאירות” ואינן כישלון של הטבע או עונש מאלוהים, אלא חלק מ”תוכנית ביולוגית משמעותית מיוחדת” (MSBP), תוכנית זו נעשית משמעותית ביותר.
ניקח לדוגמא גידול סרטני בשד המלוּוה בצמיחת בלוטות מואצת ברקמת השד בשלב הפעיל של הקונפליקט. המטרה הביולוגית היא בפירוש לעזור, למשל לספק לתינוק פצוע יותר חלב. גוף האם מנסה להתמודד עם המצב. כל עוד הקונפליקט פעיל, הגידול ימשיך לגדול כדי לשמור על ייצור חלב מוגבר. במקרה זה, המשמעות הביולוגית טמונה בשלב הפעיל של הקונפליקט.
בארצות הנאורות כביכול תהליכים כאלה קורים לרוב כאשר האם אינה מיניקה. אם אישה שאינה מיניקה סובלת מקונפליקט דאגת-אם/ילד, הגידול שמתפתח בשד מחקה את מטרת ה”רצון-לספק-עוד-חלב” לתינוק גם כשהילד כבר אינו פעוט.
מצב זה שונה מקונפליקט מים-או נוזל (מזודרם המוח הקטן): במהלך השלב הפעיל של הקונפליקט נראה הִנַמְקוּת ברקמת הכליה ויתר לחץ דם, שמשרתים מטרת פיצוי על הרס רקמת הכליה ובכך מבטיחים את הפחתת הכמות הדרושה של שתן וחומרים משתנים. במהלך שלב ההחלמה נוצר באזור הנמק חלל שמתמלא במים. תופעה זו נקראת ציסטה כלייתית. התאים בתוך הציסטה משתכפלים בקצב קבוע. בסוף תהליך זה, לאחר כתשעה חודשים, נוצרת ציסטה קשה בעלת מערכת אספקת דם עצמאית. הציסטה שהחלה כגידול שהסתפח לרקמה סביבו, מופרדת לבסוף ומשתתפת בייצור שתן בכליה. במקרה זה, המשמעות הביולוגית טמונה בשלב ההחלמה – בשיפור תפקוד הרקמה המעורבת.
ל-MSBP (תוכנית ביולוגית משמעותית מיוחדת) יש מטרה ביולוגית בעלת משמעות, או שה-MSBP מנסה ליצור דבר מה בעל משמעות ביולוגית. המשמעות הביולוגית, כפי שראינו, מתקיימת בשלב הפעיל של הקונפליקט או במהלך הריפוי. לטבע יש יכולת להוציא את שניהם אל הפועל אך תמיד בהתאם לקבוצת הרקמה העוברית המתאימה.
במצבי קרצינומה בה שולט המוח הגדול, המטרה הביולוגית טמונה בשלב הפעיל של הקונפליקט. בניגוד להתרבות תאים באיברים שבשליטת המוח העתיק, התרבות תאים בשלב הריפוי הוא תהליך מתקן בו מתחדשת הרקמה הקשקשית האֶפּיתֶלִית (רקמה צפופה המרפדת משטחים בגוף). מאחר ותהליך זה לא הובן, הפיצוי באזור נמקי או כיבי בשלב ההחלמה, התפרש אף הוא כסרטן או סָרְקוֹמָה (גידול ממאיר).
זו הסיבה שלא היה בידינו להבין את הטבע האמיתי של סרטן כל עוד הֶקְשֵרִים אלה לא הובנו, בעיקר תחום המהפכני של פיתוח תוכניות התגובה לקונפליקטים שלנו.
”הרפואה החדשה” הפכה הכל על פיו, שום דבר אינו נכון עוד – פרט לעובדות.
לא רק ש-MSBP היא בעלת משמעות ביולוגית ספציפית, גם לצירופי תוכניות MSBP ייחודיות שונות – כמו ב”קונסטלציה סכיזופרנית” – קיימת מטרה ביולוגית, “משמעות מעבר למשמעות”. לכל האמור לעיל אין כל קשר לרוחניות, אידיאולוגיה או לעל-טבעי, אלא פירושו בפשטות שהטבע פותח עבור הפרט פֶּתַח למימד חדש אשר מאפשר להתגבר על מצבים שנראים חסרי תקווה. בנוסף, “הרפואה הגרמנית החדשה” מציעה דרכים חדשות להתמודדות עם הפרעות מנטליות (פסיכוזות).
החוק החמישי משלים את “הרפואה הגרמנית החדשה”. לראשונה אנו מסוגלים להבין בכל הצניעות, שלא רק שבטבע קיים סדר תמידי, אלא שלכל תהליך ותהליך בטבע ישנה משמעות. מתוך יראת כבוד אנו מכירים בכך שהתופעות להן קראנו “מחלות” אינן טעויות חסרות הגיון של הטבע שאנו נדרשים לתקן בתפקידנו כשוליית הקוסם, אינן ממאירות ואינן פתולוגיות.
טיפול ב”רפואה הגרמנית החדשה” מצריך הגיון בריא. באם מדובר בסרטן או מחלות-כביכול אחרות (שנבצר ממני לסקר את כולן בזמן הקצר שלרשותי), טיפול מתחיל בהורדת רמת הפאניקה של הפציינט ע”י הסבר ה”קונטקסט” (מהלך והתפתחות המחלה), אליו ניתן להניח שהוא כבר מודע. טיפול ב”רפואה הגרמנית החדשה” מנוגד לחלוטין מהטיפול ברפואה הקונבנציונלית: “לא נוכל לעזור לך יותר; נותר רק הקרנות או כימותרפיה; נאלץ לתת לך מורפיום; יש לחתוך את הרקמה הבריאה.”
טיפול בהקרנות, לפי ה”רפואה הגרמנית החדשה” הוא חסר ערך לחלוטין מאחר והוא מתבסס על התיאוריה לפיה יש להעלים את הסימפטומים כדי למנוע גרורות.
כימותרפיה, האגדה שהיא תורמת לריפוי היא ההונאה הגדולה ביותר בהיסטוריה הרפואית. לאנשים העומדים מאחורי עינוי כימי זה מגיעה אנדרטה בגיהינום. הכימותרפיה, ריפוי בעזרת רעל שאמור למנוע התרבות תאים הוא שווה ערך לגירוש שדים. ידוע היטב שרעלים אלה הורסים את מח העצם ופוגעים באיברי המין, ועלולים לגרום עקרות באופן זמני או קבוע.
לטיפול כימותרפי-כביכול אין כל השפעה על גידולים הנשלטים מהמוח העתיק (הקטן), מכיוון שהתרופה הרעילה מגבירה את ה-סִימְפָּתִיקוֹטוֹנוּס (sympathicotonus) ולכן מאיצה את צמיחת הגידול כך שזה תהליך נפשע בבירור. לטיפול בגידולים הנשלטים מהמוח הגדול (החדש) כימותרפיה היא בפירוש אידיוטית. בוודאי שניתן לעצור כל תהליך ריפוי באופן מיידי בעזרת כימותרפיה (ולשלם בהידלדלות מח העצם) ולא משנה איזה חלק של המוח שולט במחלה. אך ה”הצלחות” לכאורה הן תוצאה של מניעת תהליך הריפוי של מה שהרופאים הקונבנציונליים מתייגים כ”ממאיר”.
עם סרטן בתעלות השד למשל, כימותרפיה מסוגלת לעצור את התנפחות השד המחלים. אך כל שהופסק הוא תהליך ההחלמה, בהתבסס על אשליית עצירת התפתחות הגידול, שבעצם אינו גידול כלל.
ומה עם ההשפעה של כימותרפיה והקרנות על המוח?
העוצמה הייחודית של מוחנו בהתמודדות עם קונפליקטים ביולוגיים מבוססת על היכולת לרפא את ה-HH (פגיעה מוחית). כפי שידוע לנו, המוח מסוגל לעשות זאת ע”י שיוֹצֶר בצקת במוח בשלב ההחלמה. עם הבצקת תאי המוח מתמתחים ובמלים אחרות, ה-HH מתנפח. עם כימותרפיה או הקרנות הריפוי נפסק והאזור הנפוח במוח מצטמק. הבצקת נעלמת אך ה-HH בהחלט לא נרפא.
לאחר סיום סידרת כימו או הקרנות האורגניזם מנסה מייד לעורר שוב את תהליך הריפוי, כלומר מתחיל למלא מחדש את ה-HH בנוזל בצקתי. עם כל טיפול כימו או הקרנה הסינאפסות (הַקשרים בין תאי העצב) מתמתחים ושוב מצטמקים. תהליך זה גורם לבסוף ל”אפקט האקורדיון” המסכן חיים.
ניתוחים, ה”רפואה הגרמנית החדשה” אינה פוסלת באופן גורף. יש להשתמש בשכל הישר לגבי כל ניתוח.
מורפיום הוא קטסטרופה לכל חולה. הטבע לא צפה התערבות כזו. מאחר ומורפיום ונגזרותיו נגישים, נדמה לנו שניתן לעצור את הכאב ובאותו זמן להחלים. זוהי הנחה שגויה מכיוון שהמורפיום יוצר שינוי בכל המוח, ישנה הרעה במצב רוחו של הפציינט וללא כוח רצון הוא מניח לעצמו “להיות מורדם למוות”.
תרופות, לרפואה הקונבנציונלית אין עליהן בלעדיות. ה”רפואה הגרמנית החדשה” עושה שימוש בתרופות על מנת למנוע סיבוכים במהלך ההחלמה הטבעית. כל תרופה בעלת השפעה סימפטומטית חיובית תסופק לפציינט לתועלתו כשהקריטריון הקובע הוא, האם הרופא היה מספק תרופה זו לאישתו שלו.
העובדה שלפציינטים של ה”רפואה הגרמנית החדשה” אשר עדיין לא קיבלו טיפול אחר יש סיכויים גבוהים ביותר להחלים, מדברת בעד עצמה.
על הרפואה הקונבנציונלית שמתהדרת ביתרונות המדע, לקחת צעד אחורה ולשאול עצמה האם לא נטשה את דרך מדע הטבע האמיתי לפני זמן רב. אך העובדה שחוקי טבע בסיסיים מתבררים עתה לראשונה (כפי שקורה בתחומים נוספים של מדעי הטבע) מעניקה לרפואה הזדמנות מיוחדת במינה להפוך למדע טבע במובן האמיתי ביותר של המילה.
הערות סיכום
למשתתפי קונגרס זה היו כוונות טובות כשהציעו מועמדותי לקבלת פְּרָס אַסְטוּרְיָה. הנני אסיר תודה על ההכרה, אך במתן פרס, ידידים יקרים ועמיתים מהעַבָר, קיימים תמיד שני צדדים: מעניק הפרס ומקבל הפרס.מכל מקום, ”פרס אסטוריה לרפואה” נושא חוב כבד: באפריל השנה הפרס הוענק לפרופסורים גָאלוֹ ו-מוֹנְטֶנְיֶיה עבור ה”גילוי” לכאורה של “וירוס האיידס” אשר במציאות אינו קיים. קיומו של וירוס HIV אצל חולי איידס לא הוכח מעולם. מוֹנְטֶנְיֶיה עצמו הודה בקונגרס בברצלונה לפני 10 שנים כי מעולם לא הבחין בקיומו של וירוס איידס. כעת הוא משקר לעצמו ומרשה לעצמו לקבל פרס.
הארגומנט העיקרי נגד “איידס” כמחלה הם מִמְצַאֵי המערכת האוֹנְטוֹגנטית של גידולים והמערכת האונטוגנטית הנגזרת של מיקרובים. איש לא הבחין מעולם בסימפטומים אופייניים אחרי מה שמכוּנֶה זיהום HIV שלרוב מקושרים עם חצבת ואדמת. כשאדם נבדק ונמצא שאינו נושא HIV ולאחר מכן חלה בסרטן, סרקומה, דלקת ריאות, שלשול, שחפת, הרפס וכל סימפטומים או הפרעות נוירולוגיות אחרות, לרוב יתייחסו אליהן כאל מחלות רגילות, לפי התפיסה הרווחת. אך אם היה מסתבר כי אותו אדם נושא HIV אזי היו מתייחסים אליהן כאל תסמיני איידס “ממאירים” או אפילו “גרורות איידס” ומובילים למותו המיוסר והבלתי נמנע של “חולה האיידס”. סביר להניח שיש קשר למצבו הנפשי של הפציינט אם הוא נעשה מאד חולה אחרי ששמע שהוא נשא איידס.
האם אף רופא לא מסוגל להבין מה קורה לפציינט שמתמודד עם דיאגנוזה מזעזעת כזו? והאם אין זה מוזר ש”איידס” שנחשבת למחלה נגיפית, מתפתחת באופן שונה לחלוטין מכל מחלה נגיפית אחרת? פעמים רבות כשמתקבלת תוצאה חיובית בבדיקת נוגדנים, מתייחסים כאילו החולה התגבר עליהן.
עליכם לסלוח לי, אך אני אדם מאד מעשי. בהחלט מעניין לנהל שיחה תיאורטית על “איידס”, אבל בינתיים אנשים אומללים חווים אימה ומתים מ”איידס” בדומה למה שקורה עם סרטן. האנשים שאינם מעונינים בפרסום הקונטקסט וההקשרים האמיתיים של מחלות סרטניות ואלה שכלאו אותי, הם אותם אנשים שעומדים מאחורי תפיסת ה”איידס” כמחלת כשל חיסוני וכבדרך אגב תוקעים את המסמר השני – אחרי הסרטן – בארון המתים של פציינטים “נידונים למוות”, וגם מזכים לבסוף את העבריינים בכוח נוסף.
נא סלחו לי, אך אני חש שאיני שייך לקבוצת מדענים כזו. אך איני מעוניין לסגור את כל הדלתות – למען רווחת הפציינטים שלי והפציינטים שלכם. לאחר דיונים ארוכים החלטתי לקבל את הפרס בכפוף לתנאים הבאים:
1. תינתן לי רשות רשמית לעבוד במקצועי כדוקטור לרפואה.
2. יותר מזה, רשות מחודשת זו תאפשר לי לעבוד ב”רפואה הגרמנית החדשה” – דיסציפלינה שאומתה ב-30 אישורים רשמיים.
חבריי וכל מי שמכיר אותי יאשרו שאיני מגלומן או יהיר אלא אדם צנוע ונדיב. אם הייתי מקבל פרס זה בגאווה ומבלי שאבטיח שהפציינטים שלי יזכו בתנאים הטובים ביותר, הייתי רואה בכך בגידה אולטימטיבית בהם.
משהו חייב לקרות כעת!
עלינו לפעול!
האחריות היא של כולנו!
הבה נתעורר ונשתף פעולה כדי לשים קץ לפשע זה.
זהו מה שאבקש מכם!