הקדמה

בתכנית הלימוד שלי בנטורופתיה, כמו גם בלימודיהם של שלושה דורות אחרונים של רופאים, לא לומדים כמעט דבר על המינרל יוד ותפקידו בגוף. את המעט שכן לומדים ,מסכם אתר רפואי מרכזי כך "יוד (Iodine) יסוד חיוני בכמויות קטנות לגדילה והתפתחות תקינה. רוב היוד מרוכז בבלוטת התריס, שמשתמשת בו כדי לסנתז את ההורמונים שלה. מחסור ביוד מוביל לזפק. מקורות תזונתיים של יוד הם מאכלי ים וירקות הגדלים באדמה שמכילה יוד, וכן מלח שעבר יודיזציה. איזוטופים רדיואקטיביים של יוד משמשים באבחון ובטיפול של מחלות בלוטת התריס. היוד משמש גם כחומר חיטוי." [1]. הכמות הקטנה בה מדובר היא נמוכה ביותר. הקצובה היומית (RDI) המומלצת של יוד עומדת על 150 מק"ג ולהספקת קצובה זעירה זו אמורים להספיק ירקות אחדים ומלח מועשר ביוד. הצהרתו של רופא "... זהו חוק בסיסי בפיזיולוגיה שיוד מעכב את בלוטת התריס" [2, p. 246] תוחמת בגבולות ברורים את הידע שיש למרבית הרופאים כיום בכל הקשור לשימוש ביוד. אך אינה עומדת במבחן המציאות  של היפנים, לדוגמה, הניזונים ביוד במינון יומי ממוצע של פי 100 מהמלצת RDI, ללא אספקטים שליליים שניתן לאבחנם ועם יתרונות בריאותיים בולטים.

היודופוביה[i] הרפואית החלה לפני כ- 60 שנה. במאה ושלושים השנה שקדמו ל- 1950 התייחסו הרופאים, רובם ככולם, אל יוד כתרופה אותה נותנים, בכמויות גדולות כדי אלף ויותר מהקצובה היומית הנוכחית. יוד, במינון הנחשב כיום רעיל, טיפל במגוון גדול של מצבי חולי ובריאות לקויה,  לעיתים קרובות בהצלחה גדולה וללא תופעות לוואי רעות משמעותיות. היטיב לסכם זאת אלברט סנט ג'יורג'י, (חתן פרס נובל על גילוי ויטמין C), כשסיפר כי: "בהיותי סטודנט לרפואה, המינרל יוד היה התרופה האוניברסלית. אף אחד לא הבין מה בדיוק החומר עושה, אך היה ברור שהוא עושה משהו טוב. כסטודנטים סיכמנו את המצב בחרוז קטן: 'אם אינך יודע למה, מה או לאן / מהר ורשום יודיד אשלגן."[ii]

עבודה זו תנסה לענות על מספר שאלות וביניהן: מה נשתנה לפני כשישים שנה, שהמינרל המרפא הכול (Panacea) הפך לחומר ממנו נמנעים ומפחדים כבר שלושה דורות של רופאים והשימוש בו מוגבל לחומר חיטוי? האם מוצדק לפחד מיוד ולהימנע ממנו, ומה הן ההשלכות של הימנעות זו על בריאותם של אנשים? ושאלת השאלות, מה יכולים אנו, אנשי הרפואה התזונתית, ההוליסיטית והאלטרנטיבית, כמו גם רופאים הנכונים ללמוד ולהתחנך מחדש, להציע לציבור חולה הסובל מהשלכות הקשות של מחסור מתמשך ביוד.

קריאה משכילה ונעימה

 מינוחים

  • למען הנוחות והזרימה, בלוטת התריס תקרא לעיתים התריס או סתם תריס. יתר פעילות של בלוטת התריס יקרא לעיתים יתר-תריס ובדומה תת פעילות של בלוטת התריס תיקרא לעיתים תת-תריס. סרטן בלוטת התריס יקרא לעיתים סרטן התריס וכך הלאה.
  • המונח דַיוּת - מלשון דַי (מספיק, מספק). מתייחס למצב בו מולאו כל הצרכים של הגוף בחומר המדובר ומתורגם מ- Sufficiency באנגלית
  • תיסוף הוא מונח מוכר למתן תוסף תזונה. בעבודה זו השתמשתי בו בהטיות שונות כמו לתסף או מתסף , וגם כשם תואר למתספי יוד
  • המושג "רפואה ממוסדת" מתייחס לרפואה האלופתית / קונבנציונאלית / מערבית.
  • המושג "תופעות רעות" לגבי חומרים או פרוצדורות רפואיות הינו תרגום של המושג האמריקאי Adverse Effects, שמטרתו לתאר את ההשפעות גורמות הנזק הקורות בנוסף להשפעה שלשמה נרשמה אותה תרופה/פרוצדורה. אני מוצא מושג זה מתאים יותר למציאות של תחום הריפוי בכלל והרפואה הממוסדת בפרט.

הערות:

[i] יודופוביה: כהגדרתו של ד"ר גאי אבּרהם [6] זהו פחד בלתי רציונאלי מיוד הנשען על פסיאודו מדע ומתעלם מניסיון העבר.

[ii] מאנגלית: If ye don't know where, what, and why Prescribe ye then K and I
 [40]. "K" בחרוז זה הוא אשלגן, "I" הוא יוד, דהיינו: יודיד אשלגן (Potassium Iodide = KI).