צפדינה היא מחלה נוראה, המתאפיינת באיבוד שיניים ודימומים מהחניכיים, כאבים ותחלואים משניים רבים ובשלב מאוחר יותר בפציעות ושטפי דם במקומות שונים בגוף עת כלי הדם נחלשים ונפרצים. בנוסף, היא גורמת לפגיעות למגוון רב של מחלות משניות, עקב החלשות מערכת החיסון, ומחסור חמור בנוגדי חמצון בגוף. השלב הסופי של המחלה הוא מוות ביסורים. עם זאת, אפשר למנוע צפדינה אקוטית על ידי לקיחה של 60 - 90 מ"ג של ויטמין- C ביום.

מה  אומר המדע על ויטמין C

הבסיס המחקרי לגבי ויטמין- C, תפקידו בגוף ויכולתו בריפוי של מצבי בריאות שונים, הוא נרחב יותר מכל נושא מחקרי אחר. מאז זיהויו של ויטמין C ועד היום  ונכתבו עשרות אלפי מאמרים המתארים מחקרי מעבדה, מחקרי חיות והתנסויות קליניות (בקצב של כמחקר, מאמר או ניר מדעי חדש כל יום בערך, זה 80 שנה!). המידע להלן נסמך על ספרים שונים, מחקרים, פרסומים וסקירות קליניות של רופאים (הנ"ל ואחרים) ושל מדענים שונים שאספתי וקראתי עם הזמן. רבים מהם מקושרים בתוך המאמר או מוזכרים בסופו.

לא בכל המקרים הפיקו החוקרים תוצאות חיוביות. במהלך הזמן בוצעו גם מחקרים שתוצאותיהם שוללות את התועלת הקלינית של הויטמין. להערכתי, מרבית המידע אצל אותם הרופאים (המעטים) שבכלל שמעו על שימוש אפשרי בוויטמין- C לריפוי, נובע דוקא ממחקרים אלו. אולם, סקירה שיטתית של המחקר על ויטמין- C (כפי שבוצעה בחלק מהספרים שלהלן) מראה כי ללא יוצא מן הכלל, מחקרים שכשלו מלהשיג תוצאות חיוביות הם אלו בהם החוקרים השתמשו במינון נמוך מדי של ויטמין- C (פחות מגרם ביום) ולרוב גם נתנו מינון חד יומי של הוויטמין. דומה כי במקרים רבים, אותם חוקרים פשוט לא הבינו את ההיבטים הביוכימיים של ויטמין- C בגוף וכשלו, הן מלהבין את המחקר המוקדם יותר, והן מלהפנים את הניסיון הקליני שצברו עמיתיהם הנזכרים לעיל.

       הטעות היחידה שאפשר לעשות עם ויטמין- C בריפוי של כל חולי, היא לקחת מינון קטן מידי, לעיתים רחוקות מידי!

השלשול המבורך

כאמור, ויטמין- C במינון גבוה משמש למגוון תפקידים בגוף והוא נצרך על ידי רקמות הגוף ותאי מערכת החיסון. בלקיחה פומית מגיע ויטמין- C אל המעי ומשם הוא נספג לדם ואז לתאים הזקוקים לו. התופעה האופיינית ללקיחת מינון ויטמין- C מעבר לצרכי הגוף היא צואה רכה עד שילשול.

ההסבר לשילשול הוא בכך שבלקיחת יותר ויטמין- C ממה שהגוף זקוק לו בכל עת נתונה, הוויטמין העודף אינו ניספג אל הדם, ולכן נישאר במעי וגורם לעליה בחומציות בתוך המעי. הגוף מגיב לחומציות זו בהצפת המעי במים, דבר המוביל לצואה רכה או שלשול.

מנגד, במצב של עקה (סטרס) הכוללת כל מצב של חולי, הרעלה, פציעה, לחץ בבית או בעבודה, דיכאון, אבל וכדומה,  זקוק הגוף לכמות גדולה יותר של ויטמין- C כדי להתמודד עם העקה החמצונית. התאים סופגים מהר יותר את הוויטמין שבדם, שבתורו סופג יותר מהוויטמין שבמעי. מצב זה של ספיגת ויטמין מוגברת מפחית את החומציות במעי ולכן גם מונע את תופעת השלשול. מכך יוצא כי  במצב של עקה, עת הגוף במחסור, נוכל לצרוך יותר ויטמין- C בטרם שלשול. כך למעשה מלמד אותנו השלשול על רמת הצריכה הרצויה בכל עת.

חשוב להבין כי השלשול הינו תגובה טבעית של המעי לעודף חומציות ואינו מהווה סימן לרעילות של ויטמין- C. לראיה, מתן של כמויות גדולות בהרבה בהזרקה או בעירוי, ישירות לדם של המטופל ומבלי שהוויטמין עובר במעי, נסבלת היטב על ידי מטופלים, ואינה גורמת לשלשול כלל. עירוי של ויטמין C הוא טיפול מקובל אצל אותם רופאים המשתמשים בוויטמין- C טיפול במגוון של מחלות, כולל סרטן, ללא חשש מהרעלת הגוף.

יתרה מכך, מרפאים אחדים, כמו ד"ר תומס לוי הנזכר לעיל, ממליצים על שימוש רגיל ב"שטיפת-C" מפעם לפעם. שטיפת-C פירושה לקיחת ויטמין- C במינון המכוון לגרום לשלשול חד פעמי, אשר "שוטף" את כול אורכו של המעי בחומר מרפא זה. עודפי ויטמין- C הנספגים אל הדם נפלטים דרך השתן ובכך מועילים למניעת דלקות במערכת השתן ונראה כי גם להפחתת אבנים בכליות.

סיבולת מעי - השיטה לזיהוי צרכי הגוף

אזהרה:  לא להפסיק בבת אחת!

אם לקחתם מינון גבוה למשך תקופה, אל תורידו את המינון בבת אחת, אלא הפחיתו אותו בהדרגה. הפסקת מינון גבוה בבת אחת משאירה את הגוף, ואת מערכת החיסון, "בלי אויר" ובמצב של מחסור מיידי וקריטי. בפרקטיקה שלי יצא לי לפגוש מספר אנשים שהפסיקו את לקיחת הוויטמין מייד עם הטבה ראשונית, וכתוצאה מכך התדרדר מצבם במהירות.
לכן, חשוב להפחית בהדרגה את מינון הוויטמין, רצוי אפילו שבוע של הפחתה הדרגתית במינון, ואפילו להמשיך לקחת מינון תחזוקה נמוך כל החיים.

סיכום

מהמחקר המצטבר, אנו למדים כי ניתן  להשתמש בוויטמין- C במינונים גבוהים מאוד ללא חשש מהרעלה. אנו למדים גם כיצד ניתן לבצע זאת בבטחה תוך הסתמכות על התגובה הברורה של הגוף, השלשול. גם ניסיוני בשנים האחרונות מראה כי לויטמין- C במינון גבוה יש ערך רב במניעה של מחלות אקוטיות, בסיוע למחלות כרוניות, בקיצור משמעותי של משך התחלואה ובשיפור תחושת החולה בכל מצב בריאותי כמעט.

בנוסף לשיכוך מהיר של מחלות אקוטיות שונות, לוויטמין- C במינון גבוה מגוון של שימושים נוספים בטיפול במגוון מחלות "כרוניות" וניווניות שונות, המטופלות כיום ברפואה הרגילה על ידי תרופות "לכל החיים" (אשר גורמות בעצמן לנזק ומובילות לחולי נוסף). בגלל סגולותיו של הוויטמין להפחית דלקת ולסייע בבניה של רקמות חזקות וגמישות בכל רחבי הגוף, הוא משמש מרכיב חיוני בכמה פרוטוקולים המטפלים במחלות כמו סרטן, מחלות לב וכלי דם, פיברומיאלגיה, מחלת כבד כרונית, בעיות מפרקים, בעיות נפש  ועוד רבות. למעשה, ראוי לשקול שימוש במינון גבוה של ויטמין- C (יחד עם חומרי תזונה נוספים דוגמת מגנזיום, אבץ, ויטמין E ואחרים על פי הצורך), בכל מצב של חולי מתמשך.

ויטמין- C יכול גם להיות לעזר לאותם הורים החוששים מאי מתן חיסונים לילדיהם. מבלי להכנס לעובי היריעה של החיסונים והבעיות הקשורות בהם (על כך תוכלו לקרוא כאן), ברור כי אם, כפי שציטטנו את ד"ר תומס לוי לעיל, ניתן להשתמש בוויטמין- C, כדי להקל באופן יעיל ובלתי רעיל על תסמיני מירב המחלות שכנגדן מחסנים, איזו סיבה יש להורים מודעי-בריאות לתת לילדם חיסונים מסוכנים, שתועלתם ממילא מפוקפקת ותקפותם המדעית אינה ברורה, במקרה הטוב...

לכן, בתשובה לשאלה מפתיחת מאמר זה, לאי הבודד אני הייתי לוקח ויטמין- C, הרבה!  

סוגים ומקורות של ויטמין- C

ישנם מספר רב של סוגים והכנות של ויטמין- C, להלן אני מזכיר את העיקריים, שהם הטובים והנוחים על פי ניסיוני האישי. עם זאת, כמה הערות:

• כל אדם שונה וכל אחד נהנה או מסתדר טוב יותר עם סוגים שונים, בדקו והתנסו עד שתמצאו מה מתאים ועובד עבורכם.
• הדבר החשוב לזכור לגבי ויטמין C הוא שאם זה לא עובד, סימן שאינכם לוקחים מספיק.
• אם הגעתם למצב של שלשול, צואה רכה או אי-נוחות במערכת העיכול ועדיין ללא תוצאות מיטיבות, נסו את ההכנות הליפוזומליות השונות, שלהן סף שלשול גבוה בהרבה.
• לילדים ואנשים מבוגרים, ולאלו עם סיבולת מעי נמוכה, אני ממליץ להתחיל עם הסוגים הליפוזומליים דוקא.
• אם אתם משתמשים באבקות של חומצה אסקורבית או סודיום אסקורבט, אני ממליץ לרכוש ולהחזיק תמיד בבית גם ויטמין C ליפוזומלי, לשימוש בשעת חירום, כרשום להלן, להכנה זו של הוויטמין יש ספיגה משופרת, ובשעת חירום היא יכולה, על פי עדויות רבות, להיות מצילת חיים.

חומצה אסקורבית

זהו החומר ה"אמיתי", דהינו, המולקולה הזהה ביולוגית למולקולת ויטמין- C המייצרת בכבד של חיות רבות ובצמחים שונים. חומצה אסקורבית נמכרת כאבקה לבנה וחמוצה (למעשה קריסטלים זעירים) ומיוצרת לרוב מתירס. ישנן גרסאות בקפסולות ובקפליות שונות ויש גם גרסאות עם טעמים, בעיקר לילדים. ד"ר קת'קרט השתמש בחומצה אסקורבית כדי לפתח את "גורם סיבולת המעי" ואכן אפקט זה המוסבר לעיל עובד בצורה הברורה ביותר עם חומצה אסקורבית בתצורת אבקה או בקפסולות המכילות רק חומצה אסקורבית.

עם זאת, חומצה אסקורבית נספגת יחסית לאט מהמעי אל הדם, ונוסף, חלק מהחומצה האסקורבית נספג בתאים באותו מנגנון כמו סוכר, כך שלקיחה שלה ביחד עם משקה מתוק או מזון מתוק אחר יוצרת תחרות על הספיגה. מסיבות אלו, לא ניתן להעלות את רמת הויטמין בדם מעבר לסף מסוים בלקיחה פומית (דרך הפה) של חומצה אסקורבית.

סודה-C היא דרך נעימה לשתות ויטמין- C מסוג חומצה אסקורבית: שימו בכוס כפית ויטמין- C מסוג חומצה אסקורבית, הוסיפו כחצי כפית סודה לשתייה. על זה הוסיפו רבע כוס מים והמתינו עד שהתסיסה תיפסק. אז הוסיפו עוד מים ובחשו. בזאת יצרתם כוס סודה של ויטמין- C. הסודה לשתייה שבתמיסה תועיל אף היא, למערכת הבופר (ניהול החומציות) של הגוף.

חשוב - יש להקפיד לקנות חומצה אסקורבית שרשום עליה הסוג L-Ascorbic Acid.

קישור לחומצה אסקורבית באבקה (קופסא של 1 ק"ג)  |  קישור לחומצה אסקורבית בקפסולות (250 קפסולות של 1 גרם)

ויטמין- C מינרלי

זוהי אותה חומצה אסקורבית אך בגרסאות אלו היא מחוברת כימ למינרל כלשהו ביחס ההופך אותה לנייטרלית מבחינת ערך ההגבה (pH) שלה וכמובן להרבה פחות חמוצה. הגרסאות השונות כוללות, בין היתר: סודיום אסקורבט, מגנזיום אסקורבט, קלציום אסקורבט וגרסאות מעורבות שונות. גם אלה מגיעים בצורת אבקה, קפסולות וקפליות שונות.

גרסאות אלו מתאימות לאנשים המתקשים עם הגרסה החומצית של הויטמין והן לרוב קלות יותר על הקיבה והמעי, אולם הן פחות מתאימות לעבודה עם אפקט סיבולת המעי (למעשה, הן כנראה תגרומנה לשלשול לא בגלל חומציות מעודף ויטמין- C, אלה אולי בגלל חוסר איזון מינרלי). גרסת סודיום אסקורבט היא ששימשה את ד"ר קלנר במתן זריקות ועירויים, בעבודתו.

בגרסאות אלו המינרל מהווה בין שמינית לעשירית מכמות החומר. בלקיחה יומיומית של 5 - 20 גרם, כמות זו אינה משמעותית, אך אם לוקחים כמויות גדולות יותר יש לשים לב כי עודף מינרלים מסויימים עלול לשבש את יחסי המינרלים בגוף. לכן, בלקיחת כמויות כדאי להשתמש בעיקר בסודיום אסקורבט (המכיל את המינרל נתרן), מפני שלגוף האדם אין לרוב בעיה להסתדר עם עודפי הנתרן. בלקיחת מינון גבוה של סודיום אסקורבט, יש לשתות הרבה מים לאורך כל היום כדי לעזור לגוף לנהל את עודפי הנתרן.

קישור לוויטמין מסוג סודיום אסקורבט באבקה (קופסה של כחצי קילו)

הערות לחומצה אסקורבית ואסקורבט:

• את האבקות השונות יש לערבב היטב בכוס מים. כפית עם גבעה קטנה מכילה בערך 4 גרם ויטמין- C.
• מאחר וויטמין- C נספג באותו המנגנון כמו סוכר, מומלץ להמעיט מאוד בסוכר ובפחמימות ריקות ובכך לאפשר ספיגתו הטובה (למעשה, תמיד מומלץ להמעיט בסוכרים ופחמימות ריקות.)
• חשוב לקחת את הוויטמין במספר מנות המפוזרות לאורך היום. בבריאות תקינה לקחת  2 - 4 פעמים ובעת חולי להגדיל את כמות הויטמין ומספר המנות היומיות.
• חלק מן האנשים רגישים לצורות אלו ויפתחו שילשול כבר במינון נמוך. אנשים אלו יצאו נשכרים משימוש בוויטמין- C ליפוזומולי המתואר בהמשך, אותו אפשר לקחת במינון מופחת ולקבל תועלת דומה.

האם לא עדיף לקחת ויטמין C טבעי?

אני שומע לעיתים מאנשים, בעיקר בקהילות המקדשות צריכת צמחים כחלק הארי של תזונתם, כי ויטמין C סינטטי (זה שמיוצר במעבדה, כמו כל ההכנות שהומלצו לעיל) אינו "הדבר האמיתי" וכי אנו בני האדם נועדנו לצרוך רק ויטמין C ממזון צמחי, או כזה שהופק על ידי מיצוי מפירות עתירי ויטמין C (כגון אַסֶרולָה) ונטחן לתוך קפסולות. לפי טענה זו, הוויטמין המגיע בצורה זו מלווה במזינים צמחיים שונים (פלבנואידים) העוזרים לגוף לספוג אותו.

הטענה לפיה הצורה הצמחית של ויטמין C היא טבעית היא נכונה... לצמחים. עבור יונקים, מאידך, הטבע תכנן השגת ויטמין C דרך יצור עצמי תוך גופי של מולקולת החומצה האסקורבית, דבר הקורה בכבדן של מרבית החיות, כפי שהוסבר בתחילת מאמר זה. מאחר ובני אדם אינם מייצרים מולקולה חיונית זה בגופם, הרי שכל צורה אחרת של קבלת ויטמין C, למעט הכמות הזעומה שניתן לקבל במזון נא (מן הצומח  שנקטף טרי או מאבריהן הפנימיים של חיות שניצודו לאחרונה), מחייבת אותנו בתהליכי יצור מעבדתיים או תעשייתיים, ואלו הם היחידים המאפשרים לנו לקבל את המינון הגבוה מספיק שמאמר זה מטיף לו.

יתרה מכך, עד כה לא מצאתי מחקר תומך ליתרונות המדוברים של ויטמין C כזה ממקור צמחי. עם זאת, בתחילת דרכי טרחתי לבדוק הכנה כזו על עצמי, וניסיון אישי זה לימד אותי שכנראה עוצמתו פחותה משמעותית מזה הסינטטי. נדרשתי לקחת יותר קפסולות כדי להשיג תועלת דומה, ומערכת העיכול שלי סבלה ממנו אפילו במינון נמוך, בדמות גזים וצואה רכה, כאמור, ללא תועלת ברורה.

בעיה אחרונה עם הכנות צמחיות אלו היא שהן מכילות אך מינון זעום ביחס לוויטמין המקובל, דבר ההופך אותן ליקרות משמעותית לצריכה שוטפת.