​כל מה שנקרא (ברפואה הרגילה) "מחלה", ​אינו אלה תופעה בעלת מובן ביולוגי יחודי.  אין בטבע דבר שהוא  "ממאיר" או "חולה"!

​ד"ר ריקה גירד האמר

​הרפואה החדשה - איך זה התחיל

ריקֵה גירד  האמר נולד ב- 1935 בגרמניה. הוא היה כנראה בחור די מבריק כי עד גיל 26 הוא הספיק להשלים תואר בתאולוגיה ודוקטורט ברפואה, והיה לרופא הצעיר ביותר שהוסמך בגרמניה. הוא עבד כפנימאי בבית חולים ופתח מרפאה פרטית עם אשתו. לזוג נולדו 4 ילדים.

בעבודתו כרופא ​המציא האמר כמה המצאות רפואיות שהתמלוגים מהן הכניסו לו כסף רב, במהלך שנות ה- 1970 הוא הגשים חלום ופתח ברומא מרפאה לטיפול במיעוטי יכולת.


​ד"ר ריקה גירד האמר

באוגוסט 1978 יצא דירק, בנו של האמר, יחד עם חבורת צעירים לטיול שייט באיים באיזור קורסיקה, שם, מסיבות לא לגמרי ברורות, ירה נסיך הכתר האיטלקי על הספינה שלהם. מהירי נפגע דירק בירך, ואיבד הרבה דם טרם הובא לבית חולים. הוא הוטס לטיפול בגרמניה ושם נפטר לאחר כארבעה חודשים בזרועות הוריו.​

דירק האמר

​זמן קצר לאחר מותו של הבן חלה ד"ר האמר בסרטן אשכים, הוא עבר ניתוח אך סירב לקבל טיפול כימותרפי מאחר, כפי שצוטט אומר מאוחר יותר "אני לא מכיר אף רופא שיהיה מוכן לקבל את הטיפול הזה". עקב סיבוכים בעקבות הניתוח האמינו רופאיו כי אין לו סיכוי להחלים, אך הוא שרד את המחלה.

דירק האמר

האמר היה אז בן 44 ועד אותו אירוע אדם בריא לגמרי. מסיבה זו, הוא היה משוכנע שהמחלה תקפה אותו בעקבות הטרגדיה של מות בנו. לאחר החלמתו מהניתוח הוא עבד כמנהל רפואה פנימית בבית חולים אוניברסיטאי לסרטן ופיקח על הטיפול בכ- 200 חולים. סקרן לגבי הרעיון של ההלם כגורם לחולי, החל האמר לתשאל את החולים שבאחריותו.

הוא גילה שכל החולים כולם חוו הלם משמעותי בזמן כלשהו לפני המחלה, ואפילו הצליח לשייך הלם מסוג מסוים להופעה של סרטן באיבר מסוים. לדוגמה, לכל החולים שחוו הלם של אובדן של צאצא, או מה שהם תפסו כצאצא, או שחוו פחד מאובדן כזה, התפתח מאוחר יותר סרטן באשכים. אצל נשים עם חוויה דומה התפתח ציסטה או גידול בשחלות. האמר הגדיר את ההלם הזה כקונפליקט, והבין שהקונפליקט הזה מביא בדרך כלשהיא להתפתחות של המחלה

לחצו להגדלה

מוקד האמר (מסומן בחיצים) בגזע המוח (באדיבות ​learninggnm.com​​​)

​היה ברור להאמר שהוא עלה על משהו, ותחושתו זו התחזקה כאשר הוא זיהה, בצילומי CT מוח של אותם חולים, תופעה של עיגולים דמויי מטרה במקומות שונים במוח. ​מומחי הדימות​ יחסו עיגולים אלו לבאגים במכשיר הדימות, אך האמר, שזיהה כי הם מופיעים במקומות וגדלים שונים וראה כי מיקומם ​זהה בקונפליקטים שונים, האמין כי לתופעה יש משמעות. בתגובה משועשעת החלו הרנטגנולוגים לקרוא ​לתופעה בלעג "מוקדי האמר", וכך הם נקראים עד היום ברפואה החדשה.

האמר המשיך לחקור את הנושא וניסח את "חוק הברזל של הסרטן" שהוא החוק הראשון של הרפואה החדשה, ואשר התברר בהמשך כנכון לכל המחלות כולן, למעט אלו הנובעות מחסר תזונתי, הרעלה או פציעה.

​בהמשך מחקרו הצליח האמר לבנות מפה שקישרה בין קונפליקטים ספציפיים שונים כאלו, לבין המחלות המגיעות בעקבותיהם, ​והתמחה בזיהוי מחלותיו של החולה דרך צילומי ה- CT של המוח. בעודו נאבק להבין זאת הצליח האמר לזהות כיצד מתנהל תהליך המחלה, דהיינו, מה קורה בגוף מרגע הקרות הקונפליקט ועד שאותו קונפליקט מתבטא בגוף בתסמינים של מחלה. ​גילוי נוסף זה אפשר להאמר לנסח את החוק השני של הרפואה החדשה, חוק "שני השלבים של כל מחלה".

שני חוקים אלו לכשעצמם, מהווים שינוי קיצוני ביותר של התפיסה המקובלת של הגורמים למחלות, והם כמובן התקבלו בחשדנות ​ובלעג על ידי חבריו של האמר לעבודה.

לחצו להגדלה

מפת ממסרי HH בגזע המוח

להתחיל עם הקורס למתחילים

הקורס למתחילים כולל 8 סרטוני וידאו, תמלולים וחומרים נוספים המסבירים את עיקרי הרפואה החדשה עם הדגמות ודוגמאות רבות, ​מלוות באנימציות מרהיבות.

הקורס מיועד לאנשים מן הישוב, למתחילים, ולאלו שרוצים להבין את עיקרי הרפואה החדשה מבלי להיות מטפלים ומבלי ללמוד אנטומיה, פיזיולוגיה ושיטות ריפוי שונות.

האמר, שפעל מתוך תחושת שליחות והרגיש שהוא חייב את הגילוי לבנו המנוח, לא אפשר לעוינות זו להשפיע עליו והמשיך לפתח את התפיסה החדשה שלו, תוך שהוא בודק כל מקרה ומקרה על ידי תשאול של החולה, צילום CT של המוח ואיתור התסמינים של המחלה בגוף, והגיע למצב בו הוא יכול לאבחן סרטן ומחלות אחרות בגוף מהתבוננות בצילומי המוח.

כאשר הגיש האמר את עבודתו, כפוסט-דוקטורט, לבדיקה ואימות, סירבה האוניברסיטה, באופן תקדימי, לבדוק את העבודה ובהמשך לא הייתה מוכנה לבדוק אותה, באמתלות שונות, אפילו תחת צו של בית משפט. גרוע יותר, ב- 1986 שללה האגודה הרפואית הגרמנית, בדיון בזק, את רשיונו של ד"ר האמר לעסוק ברפואה, מאחר והוא, "כשל מלהתכחש לחוק הברזל של הסרטן וסירב לחזור לעיקרי האמונה של הרפואה הרשמית" (כך בתרגום מהמקור). בדיון זה לא עלתה שום האשמה ברשלנות או בבעיה כלשהי ביחס לחוליו. כל שדרשו ממנו הרופאים היה שיתכחש למחקרו.

ככל שהידיעה על התפיסה החדשה התפשטה, וככל שיותר ויותר חולי סרטן הגיעו אליו ליעוץ וויתרו על הטיפול הרפואי המסוכן, הלכה וגברה אופוזיציה תוקפנית מצד ממסד הרפואה, מגובה על ידי המדיה התקשורתית. בתוכנית טלוויזיה מאותה תקופה אפשר לראות אותו יושב בפנל אליו הוזמן ומציע "אני מוכן להעמיד את התפיסה שלי לבדיקה של כל גוף שתרצו" והרופא לידו צועק "אדון האמר, אף אחד לא יכול לבחון תאוריה משוגעת ולא שפויה" וממשיך וצועק "אתה עצמך משוגע וצריך טיפול פסיכיאטרי". כותרות העיתונים לא היו טובות יותר וכמקובל, כינו את האמר "שרלטן" וכינו את תפיסתו החדשה "הונאה", זאת מבלי שנבדקה ומבלי שנעשה כל ניסיון לאמת או לשלול את ​התפיסה החדשה.​

מתרברב - ויטוריו עימנואל

במהלך כל אותו זמן אויים האמר והוטרד על ידי נסיך הכתר האיטלקי ובאי כוחו, על מנת שימשוך את תביעתו כנגד הנסיך שהרג את בנו. הנסיך, ויטוריו עימנואל לבית סבויה, הורשע פעמיים בהריגתו של דירק האמר וערער על ההרשאות הללו. במשפט שלישי נעלמו כמה ראיות מרשיעות ​והוא הצליח לצאת מהפרשה ללא עונש. ​כשלושים שנה מאוחר יותר, ​​בעת שהיה כלוא בחשד לעבירות מס ורכוש שונות, הוקלט ויטוריו עימנואל בתאו כשהוא מתרברב כיצד הרג נער ​והצליח לצאת ללא עונש.

משפחתו של הנסיך, המקושרת למוקדי כוח אירופים רבים, הצליחה להציק להאמר במשך כעשור, אולם האמר, איש ​ועקשן, לא היה מוכן, ואולי לא היה מסוגל, לסגת ממה שהוא תפס כאמת. וכך, במקביל לשלילת מטה לחמו על ידי ממסד הרפואה הגרמנית, נשללו ממנו גם אמצעים כספיים אחרים עקב התנכלות מצד משפחת הנסיך, מה שהקשה כמובן עוד יותר על מחקרו.

שילוב אינטרסים זה כנגדו הביא לכך שבעשורים הבאים נעצר האמר פעמיים ונכלא לתקופות ארוכות ללא משפט. מהצד השני, במשפט שכן התנהל כנגדו החרימו הרשויות 6,500 תיקי מטופלים שלו, ואז גם נאלצו להודות ש​למעלה מ- 90% מאותם מטופלים שרדו והיו עדיין בחיים לאחר יותר מעשור של יעוץ לפי תפיסתו, מספר שאין לו שום תקדים בטיפולי המקובלים כנגד סרטן ברפואה הרגילה.

האמר שהה ועבד בספרד כעשור, ואז, כשהוא כמעט בן 70, נעצר שוב ונכלא בצרפת באמתלה שייעץ לשני רופאים על פי תפיסתו. הוא היה הכלוא במשך שנה וחצי בבידוד. לכששוחרר לבסוף בהתערבות בית המשפט האירופי לערעורים בהאג, הוא קיבל מקלט בנורבגיה, שם המשיך לפתח ולחקור את הרפואה החדשה עד מותו ביולי 2017 והוא בן 82 שנה.


​הערות

​מקרי מוות:

בכמה מן העיתונים האירופיים שסקרתי ​עבור כתבה זו, נטען כי ד"ר האמר אחראי לעשרות מקרי מוות רבים של אנשים שאימצו את תורתו (עיתון אחד טען ל- 80 מקרים כאלו). הטענה הבסיסית של העיתונים ושל הרפואה הממוסדת ממנה הם ניזונים היא כי אנשים אלו "היו יכולים להינצל לו היו מקבלים את הטיפול הרפואי המקובל (ניתוחים, כימו, הקרנות)". 

מקצוע הרפואה ו​המדיה התקשורתית ​אינם נוטים להאשים את האונקולוגים במותם של חולים, מתוך הנחה שהם עשו כמיטב יכולתם, ​זאת למרות ​שהם ממשיכ​ים להשתמש בשיטות שיעילות​ן ירודה עד שלילית זה יותר מ- 100 שנה. אך ​כאשר מדובר בתפיסה ​חלופית המאיימת על ההגמוניה של הרפואה הרגילה, כאן מוסרות הכפפות מיידית, כפי שאפשר ללמוד מהתאור הקצר של היחס אותו קיבל ד"ר האמר. 

​כדי ​לקבל פרופרציות ביחס לטענות הללו  של ​מתנגדי ד"ר האמר, חשוב לדעת כי ​הוא פיתח את הרפואה החדשה במשך 35 שנה, במהלכן הוא חקר, תשאל וייעץ ליותר מ- 40,000 אנשים. גם אם ​אפשר היה להאשימו באחריות למותם של אותם ​חולים אשר הקשיבו להמלצותיו ובחרו להימנע ממרבית הטיפולים המקובלים, הרי שהמספר הזה נמוך בצורה מדהימה ביחס למספר ​מטופליו (בערך מקרה ​מוות ​יחיד לכל 500 ​מטופלים). ונמוך בסדרי גודל עצומים ממספר ​מקרי המוות של חולי סרטן המקבלים את טיפולי הרפואה הרגילה.

​אנטישמיות:

בערוב ימיו כתב ד"ר האמר מכתבים ובהם, בין היתר, האשמה לפיה היהודים ​בישראל משתמשים זה מכבר ברפואה החדשה, כדי להציל מסרטן יהודים אחרים, בעודם מונעים אותה מהגויים, ובראיון אחר אמר כי האונקולוגים בגרמניה הם כולם יהודים.

​בהכירי את שוק הסרטן בארץ, ברור כי האשמה זו אינה נכונה עובדתית. לצערי, אין בארץ היכרות ציבורית עם הרפואה החדשה ורופאים אינם משתמשים בה כדי לעזור לחולי סרטן. כתוצאה מכך, מספר הפטירות מסרטן בארץ אינו שונה משמעותית מהממוצע בארצות המערב. את דתם של האונקולוגים בגרמניה לא בדקתי, אך אין לי ספק שהטענה אינה נכונה.

אני יכול לנחש כי כילד  שנולד וגדל בשיא התקופה ההיטלראית והמלחמה, ספג האמר ​חינוך אנטישמי, כמוהו כמרבית בני ארצו, וחינוך זה הוא שהביא אותו לראות את קשייו דרך פריזמה של אנטישמיות. עם זאת,הבנה זו אינה הצדקה, ובעוד ​שאני מאמץ בשתי ידיים את הרפואה החדשה ומודה להאמר על החשיבה פורצת הדרך ועל מחצית מחייו שהשקיע בפיתוחה, תוך הקרבת קורבנות אישיים ניכרים, אנ​י דוחה לחלוטין את תפיסותיו האנטישמיות ומנתק עצמי לחלוטין מהיבט זה של אישיותו ושל חייו.

תקוותי היא שהרפואה החדשה תכה שורש ​דוקא בארצנו ותועיל כאן לרבים, ושבכך תהיה כפרתו.