החוק השני של הרפואה החדשה (חלק ב')

מנגנוני התיקון - בצקת דלקת וחום

הרפואה הרגילה מפחדת מבצקת ומדלקת, ורואה בהן לרוב מחלה, או סימן להחמרה במצב, שיש לטפל בו על ידי תרופות או ניקוז, כדי לסלקו.

הרפואה החדשה, מנגד, מבינה כי בצקת, וכמוה הדלקת, הינן חלק אינטגרלי וחיוני של שלב התיקון.

בצקת היא למעשה הצפה של הרקמה הבין תאית בסרום (נוזל הדם ללא הכדוריות). הצפה זו מאפשרת לגוף להוביל ביתר קלות חומרי מזון לאיבר ולהפעיל בו תהליכים כימיים בייתר יעילות.

דלקת משמשת כדי לפרק את תוצרי התיקון ולספוג אותם או להסיעם אל מחוץ לגוף (דוגמת פצעונים בעור), תוך שימוש בתאים לבנים ובחיידקים לפי הצורך (המהווים את המוגלה). גם תהליך של דלקת מביא להצטברות נוזלים, והכאב במקום הדלקת הוא תוצאה של ההתנפחות המביאה ללחץ על העצבים.

עליית חום מקומית או כללית הינה כלי של הגוף לניהול פעולתם של מקרובים וסילוקם כאשר מסתיים תפקידם בתהליך התיקון. (ארחיב על תפקידם של מיקרובים  במאמר על החוק הרביעי).

במקביל לתהליך באיבר, בצקת נוצרת גם בממסר המוחי בו פגע הקונפליקט, על מנת לסייע בתיקון של אותו איזור במוח. בצקת זו הי למעשה הסימן הניתן לאיתור בסריקות CT של המוח (כמודגם בתרשים 1 לעיל) והיא עוזרת להבנת השלב בתוכנית הביולוגית בו נמצא המתרפא. ברפואה הרגילה, הבצקת הזו המופיעה במוח עלולה להיות מאובחנת בין היתר כגידול מוחי או כבעיה אחרת במוח.

במקרים מסויימים, בהם מעורב קונפליקט נוסף המביא לאצירת מים בגוף (קונפליקט "דג מחוץ למים", הפוגע בכליות), יכולה להתפתח בצקת משמעותית העלולה להביא להחמרה במצב המתרפא ולתהליך תיקון קשה ומסוכן יותר.

משבר התיקון

כזכור, התוכנית הביולוגית מתנהלת בו-זמנית ובמקביל בנפש, במוח ובאיבר. במהלך התיקון של איזורים אל' המוח מציף אותם בנוזלים ונוצרת בצקת הן באיבר והן בממסר המוחי שנפגעו ע"י הקונפליקט.

תסמיני משבר התיקון

משבר התיקון המנוהל על ידי מערכת העצבים הסימפטתית הינו סימפטתי באופיו, דהיינו, הוא תגובה קצרת טווח של סטרס, המתרחשת בין שני החלקים הווגוטוניים (רגיעה ושיקום) של שלב התיקון. 

עקב הסטרס, משבר התיקון מביא לחזרה קצרה של של תופעות השלב הפעיל, אם היה שגשוג תאים בשלב הפעיל, יהיה כעת שגשוג דומה למשך זמן קצר. אם היה כיוב בשלב הפעיל הוא יחזור לזמן קצר משבר התיקון ואם השלב הפעיל הביא לירידת תפקוד או הגברתו, תגובה זו תתרחש בקצרה שוב.

אבל הסיבה בגללה שלב זה נקרא משבר, נעוצה בשתי קבוצות עיקריות של תופעות לוואי, הקורות עקב הפעולה של דחיקת הנוזלים מן המוח, בהתאם לחלק המוח המעורב יכולות להיות תופעות של:

• התכווצויות שרירים, עוויתות שרירים וכאבים.
• סחרחורות, בלבול הפחתת הכרה ועד עילפון.

ברוב המקרים מדובר בהתקף קצר בלבד אשר לעיתים קרובות יתרחש במהלך שינה או מנוחה ועשוי להתבטא בהתעוררות, בהלת פתאום או חלום רע, בלבד. במקרים אחרים ההוא יכול להתבטא בהתקף התעטשות, התקף שלשול, דימום מהאף וכדומה. התקף בוטה יותר יכול להביא למה שמוכר כהתקף אפילפטי, התקף אסתמה, קוליק של המעי או ורטיגו, ובמקרים מסוימים, דוגמת התקף לב, הוא עלול גם להיות קטלני. הכל כתלות באופי הקונפליקט המקורי, ובמשך השלב הפעיל ועוצמתו.