חוקרים לא מעטים במהלך במאה האחרונה הציעו תיאוריות אלטרנטיביות למחלת הסרטן וגורמיה. רבות מתיאוריות אלו נדחו, זכו להתעלמות ולעיתים אף נרדפו מפתחיהן על ידי הממסד הרפואי/ממשלתי, כנראה משום שטיפולים המבוססים על תיאוריות אלו הם ברוב המקרים יעילים יותר, רעילים פחות וזולים יותר מאלה המוצעים על ידי תעשיית הסרטן, וגרוע מכל, כפי שמעידים רבים, הם "עלולים" להביא מרפא.

​הבהרה ותניית פטור: 
הידע המובא בדף זה מקורו בלמידה אישית והוא ​מיועד להשכלה כללית בלבד. השימוש הנעשה בידע זה הוא על אחריות המשתמש בלבד. הכותב אינו רופא. ​מילים עם השורש רפא (כמו רפואה או ריפוי), אם מופיעות בדף, אינן קשורות או מרמזות על ריפוי ​ע"י רופא או בשיטות המקובלות ברפואה הרגילה.
קרא​ו עוד ​מדוע נדרשת הצהרה זו...

תאוריות מועילות

הרפואה האלופטית טוענת כי הסרטן מקורו בפגמים או פגיעות בד.נ.א. אשר בתורם מובילים לשינוי של התא מתא רגיל לתא סרטני. טענה זו מניחה כי קיומם של גנים גורמי סרטן וגנים מונעי סרטן ומשערת היווצרות מוטציות בגנים כתוצאה מגורמים חיצוניים כמו קרינה ורעלים וכן כתוצאה מתורשה. הרפואה האלופטית ממשיכה ומחלקת את הסרטן למספר גדול של מחלות שונות על פי סדרה של גורמים כמו מיקומו, סוג הרקמה הנגועה, צורת הגדילה שלו ועוד. על פי תיאוריה זו העתירה בפרטי פרטים אך נטולת עקביות והיגיון, סרטן הוא מחלה מסובכת שמציאת המרפא לה כרוכה תמיד בעוד "פריצת דרך מדעית" והיא נמצאת תמיד כמה עשרות שנים בעתיד, כפי שמדווחת לנו התקשורת תדיר כבר עשרות שנים[i] [18] [19] [20]. עד אז, הטיפול שהיה (3 הגדולים - ניתוחים, כימו והקרנות) הוא שיהיה, למרות חוסר האפקטיביות שלו ועלותו המזעזעת בכסף ובסבל אנושי.

מאחר ועניין עבודה זו בגישות יעילות לריפוי של סרטן, אניח משלב זה את התיאוריות וההשערות האלופטיות בצד ואציג תיאוריות סרטן חלופיות שהעבודה איתן מאפשרת ריפוי של המחלה אצל למעלה מ- 90% מהחולים הראשוניים (אלו שעדיין לא ניזוקו בשיטות הרפואה המערבית) ואף ביותר מ- 50% מהחולים שעברו את הטיפולים האלופטיים המזיקים עד לנקודה שהרופאים שלחו אותם הביתה, למות[ii].

​סרטן ע"פ תפיסת הרפואה החדשה

בעבור הרפואה החדשה, ​גידול התאים הנקרא ברפואה הרגילה "סרטן" אינו אלה תגובה טבעית, הגיונית וסבירה לקונפליקט בו נתקל האורגניזם, קונפליקט שפתרונו הלא מודע הוא גידול של תאים באיבר או רקמה כלשהי...   אבל איך ולמה זה קורה?

​ה'קורס למתחילים' שלנו ​יסביר ​את זה:

​בקורס הווידאו הקצר תלמדו את עיקרי הרפואה החדשה ואת ​הסיבות בגללן הבנתה יכולה לתת לכם תקוה ולשחרר אתכם מהפחד ומהנזקים המתלווים לטיפול הרפואי ​ הרגיל בסרטן.

הקורס מיועד לאנשים מן הישוב, למתחילים, ולאלו שרוצים להבין את עיקרי הרפואה החדשה מבלי להיות מטפלים ומבלי ללמוד אנטומיה, פיזיולוגיה ושיטות ריפוי שונות.

​תיאורית המיקרוב הגורם לסרטן

מהתצפיות והניסיונות של חוקרים רבים עולה כי מיקרוב פליאומורפי[iii] המצוי בדם של כל היצורים החיים יכול לשנות את צורתו, גודלו ואת הפתוגניות שלו בהתאם לתנאי הסביבה בתוך הגוף. וובסטר קֶהר (Webster R. Kehr) [3] [iv] מסביר את השתלשלות העניינים באופן הבא[v] :

עקב חולשה של התא (בגלל קרצינגונים, חומציות או סיבות אחרות) המיקרוב מסוגל להיכנס לתא כשעובדת היותו פליאומורפי מסייעת לו בכך. כשהמיקרוב בתוך התא, הוא לוקח לעצמו את הגלוקוז שנכנס לתא, ופולט רעלנים (Mycotoxins) ואלמנטים אחרים כחלק ממחזור החיים שלו. מאחר והרעלנים הללו הם מאוד חומציים, פנים התא נהיה חומצי (חומציות גבוהה היא תכונה מאפיינת של תאי סרטן). חומציות זו גורמת לכך שהמיטוכונדריה (האברונים בתא המייצרים את האנרגיה) אינן מקבלות מספיק גלוקוז ומתקשות לייצר אנרגיה תאית מצד שני, המיטוכונדריה כן מקבלות הרבה רעלנים של המיקרוב וחומרי זבל אחרים שאינן יכולות להפוך לאנרגיה.

רמת האנרגיה של התא יורדת והולכת מכיוון שהמיטוכונדריה נמצאת כעת בים של רעלים וטינופת שהם ההפרשות של המיקרוב ואינה מצליחה לקבל גלוקוז. עקב המחסור בגלוקוז, נשלחים איתותים לקולטני האינסולין והגלוקוז במטרה להביא עוד גלוקוז לתא.

גלוקוז נוסף נכנס לתא (תא סרטני צורך בערך פי 15 יותר גלוקוז מתא רגיל) אך רובו נחטף על ידי המיקרוב שבשלב זה כנראה כבר מתרבה. המיטוכונדריה שוחות בים גדל והולך של רעלים וחומצה.

מאחר ויש מגבלה לכמות הגלוקוז שיכול להיכנס לתא, אין מספיק גלוקוז גם עבור המיקרוב וגם לייצור מספיק אנרגיה. המיטוכונדריה (למעשה מעגל קרבס ושרשרת מעבר האלקטרונים) מושבתות.

מאחר ורמת האנרגיה יורדת ואין יותר צריכה של חמצן, התא הופך להיות אנאירובי ולמעשה, התא כעת הוא תא סרטני. יצור האנרגיה בו מתבסס כעת רק על גליקוליזה (תהליך אנאירובי בלתי יעיל הפולט הרבה מאוד חומצה בתא ובסביבתו). עם זאת, עקב צריכת הגלוקוז הגבוהה במיוחד של התא הסרטני, האנרגיה ממשיכה להיווצר בכמות המספקת אך בקושי לקיום התא החולה (והמיקרוב הבריא שבתוכו).

המיקרוב מייצר מעטה חלבוני סמיך העוטף את התא. חלבון זה מסווה את התא החולה ממערכת החיסון (ובכך מונע השמדתו על ידה). וכנראה גם מושך גלוקוז אל התא וחוסם כניסת חמצן לתוכו.

המיקרוב שבתוך התא יכול להיכנס גם לגרעין התא ובכך משיג גישה ישירה אל הדנ"א של התא. הנזקים לדנ"א של תאים סרטניים הם כנראה התוצאה של התערבבות הדנ"א של המיקרוב עם הדנ"א של התא.

התיאוריה לעיל מסתמכת על עובדות חלקיות וביניהן תצפיות של המדענים במהלך מאה וחמישים השנים האחרונות (להלן). על עובדות רלוונטיות נוספות המשולבות בתיאוריה זו ארחיב במהלך תאור הטיפולים השונים בהמשך עבודה זו. חשוב להבין שלמרות שהתיאוריה אינה בהכרח האמת המדויקת - לצערנו אין כיום ידיעה מדויקת לגבי הגורם הוודאי לסרטן - העבודה איתה מאפשרת פיתוח של פרוטוקולים טיפוליים יעילים, כפי שנעשה על ידי מרפאים לא מעטים  במהלך המאה האחרונה.

תצפיות על המיקרוב הגורם לסרטן

החל ממחצית המאה ה- 19 זיהו חוקרים המצאות של מיקרובים[vi] בתאי סרטן או בסביבתם. הראשון לדווח על כך היה אנטונין ביצ'מפ (Antoine Béchamp)[vii] שזיהה ב- 1866 גופים זעירים במיוחד בדם אותם כינה מיקרוזימה וטען שאלו יכולים להתפתח לבקטריה.

הפתולוג ויליאם ראסל (Russell) זיהה ב- 1890 גופים עגולים בעלי גודל משתנה הן בתוך תאי הסרטן והן מחוצה להם [21]. ראסל הציע כי זהו פרזיט הגורם לסרטן אך ההיפותזה נתקבלה בספקנות, בין היתר עקב פרסומם של ה"הפוסטולטים של קוך"[viii] שקבעו כי יכול להיות רק קשר חד ערכי בין גורם מחלה ספציפי לבין מחלה מסוימת. העובדה כי גופים אלו בעלי גודל משתנה ונמצאו גם במקרי מחלות אחרות סתרה את החוקים הללו [22]. הרווי גילורד, פתלוג מניו יורק פרסם ב- 1901 את ממצאיו בהם אימת את עבודתו של ראסל [23]. למרות ממצאים אלו הפגינו מומחי הסרטן של תחילת המאה ה- 20 ובראשם הפתלוג ג'ימס אווינג (James Ewing) התנגדות לתאורית המיקרוב הגורם לסרטן. בספרו רב ההשפעה Neoplastic Diseases מ- 1919 טען אווינג כי סרטן אינו מתנהג כמחלה מדבקת ולכן אין זה אפשרי שמיקרוב יהיה הגורם למחלה. כתוצאה מקביעה קטגורית זו נדחתה תיאורית המיקרוב המסרטן בבוז על ידי מרבית הענף ואך רופאים ואנשי מחקר מועטים העיזו לעסוק בה [22].

מהלך המאה העשרים פרסמו מספר חוקרים עזי לב ממצאים התומכים ומאששים את הימצאותו של מיקרוב פליאומורפי בגידולי סרטן ובמחלות אחרות. רשימה חלקית כוללת את ג'יימס יאנג (James Young) שפרסם ב- 1920 על בקטריה פליאומורפית שמצא בגידולי סרטן. מייקל סקוט פרסם ב- 1925 ממצאים דומים ובאותה שנה פרסם גם גונטר אנדרליין (Günther Enderlein) את מממצאיו לפיהם חלקיקים צמחיים (אותם כינה Protit) נוכחים בכל צומח וחי והם עלולים, בהינתן תנאים סביבתיים מסוימים לשנות צורתם ולהפוך פתוגנים [24]. תמיכה לתיאורית המיקרוב הוסיפו וילהלם פון ברמר (Wilhelm von Brehmer) בשנות ה- 1930 וז'ורז' מזט (Georges Mazet) ב- 1941. רויאל רייף (Royal Rife)  זיהה בשנות ה- 1930 את "וירוס הסרטן" בעזרת מיקרוסקופ אופטי ייחודי שבנה, בעל הגדלה הדומה למיקרוסקופ אלקטרוני כיום (אך שבניגוד לו אינו הורג את הדגימה הנצפית). רייף השתמש באור מקוטב כדי לצבוע את הדגימות והצליח לזהות 14 שלבי התפתחות ושינוי צורה של המיקרוב בעת התרחשותם [25] [26] (הרחבה בפרק ‎רלוונטי באחד מאמרים הבאים). בשנות ה- 50 עד שנות ה- 70 של המאה הקודמת עידן צוות של נשים בראשות וירג'יניה לווינגסטון (Virginia Livingston), את המיקרוביולוגיה של הסרטן והדגיש את הפליאומורפיות הקיצונית של המיקרוב [27]. גסטון נאסנס (Gaston Naessens) [28] זיהה בשנות ה-1960 ממצאים דומים לאלה של אנדרליין ורייף בתאי סרטן (גם כאן בעזרת מיקרוסקופ שבנה בעצמו) וזיהה 16 שלבי התפתחות ושינוי צורה של המיקרוב.

תקצר היריעה מלפרט כאן את כל הרופאים והמדענים אשר זיהו את המיקרוב הזה ואת עבודתם, אולם גם מרשימה חלקית זו ניתן להתרשם מהכמות ומהאיכות של החוקרים ושל עבודתם. מצער לומר  שהן התיאוריות והן רבים מהחוקרים עצמם סבלו במקרה הטוב מהתעלמות של הממסד המדעי או מביקורת תוקפנית ביחס לממצאיהם ובמקרים גרועים יותר נתקלו ברדיפות, איומים, מעצרים ותביעות (ועד מקרי מוות בלתי מוסברים) מצד האגודות הרפואיות, השלטונות וחברות התרופות הגדולות, בעיקר אם עבודתם נשאה פן מעשי בפיתוח של מרפא לסרטן (או למחלות כרוניות עתירות רווח אחרות) והיה בה כדי לאיים על מקור הרווח של תעשיית הסרטן [25] [27]  [28].

למרות זאת, ממצאים הקושרים סרטן למיקרובים שונים ממשיכים לצוץ כל העת. הרפואה האלופטית הכירה לאחרונה, כמעט בלית ברירה, בכך שהחידק הליקובקטר פילורי, לדוגמה, גורם לסרטן בדרכי העיכול בהמשך לדלקת מתמשכת [29]. כן מוכר הקשר בין וירוס הפפילומה לבין סרטן צוואר הרחם, בין וירוס הפטיטיס - B לבין סרטן בכבד ועוד צרופים רבים כאלה [30]. עם זאת, הפרדיגמה שעוצבה על ידי  התיאוריות המיקרוביולוגיות של פסטר, קוך ואחרים עדיין שולטת ברפואה האלופטית ומגבילה את יכולתה להתייחס לאפשרות של מעורבות קרצינוגנית של מיקרובים כלליים במחלת הסרטן.

תיאורית החסר תזונתי כגורם לסרטן

תיאוריה החסר התזונתי מניחה כי תזונה קלוקלת היא עיקר הבעיה והיא המובילה לחסר תזונתי מהותי ולהצטברות רעלים, המייצרים שניהם סביבה מעודדת סרטן בגוף. גישות ריפוי המבוססות על תיאוריה זו הן גישת בודוויג, ויטמין B17, שיטת גרסון, שיטת ד"ר קלי, וויטמין C במינון גבוה ורבות אחרות, המניחות כל אחת חסרים תזונתיים שונים אך כולן עוסקות באספקת המרכיב החסר, תמיד  ביחד עם שיפור משמעותי של תזונת החולה כתנאי עיקרי לריפוי הסרטן.

המספר הרב של הגישות והחוסרים התזונתיים בגוף לפי כל אחת מהן מראים לנו ראשית עד כמה עמוק הליקוי של התזונה המערבית (וכיום העולמית) המתבססת על חקלאות ומשק חי מתועש ועל עיבוד של המזון ללא היכר תוך נטרול חלק ניכר מהרכיבים התזונתיים שהיו. דבר נוסף שניתן ללמוד מריבוי הגישות התזונתיות היעילות הוא עד כמה מרבה הטבע לייצר ולגוון ברכיבי תזונה חשובים לפעילות השוטפת של הגוף ולמניעה וריפוי של מחלות ודבר אחרון שניתן ללמוד מהיעילות של רבות משיטות אלו הוא עד כמה משוכלל ויעיל הגוף שלנו בביצוע משימות של תחזוקה וריפוי בהינתן לו התנאים והחומרים לעשות זאת, ובלבד שלא גרמנו לו נזק גדול מידי על ידי שימוש בשיטות הטיפול האלופטיות.


הערות

[i] חיפוש בעברית בגוגל לפי "פריצת דרך בחקר הסרטן" מביא למעלה מ- 7000 תוצאות שונות. חיפוש דומה באנגלית מניב למעלה מ- 5 מליון תוצאות. אני מאמין שאם רק חלקיק האחוז מדיווחים אלו היה הופך לפריצת דרך טיפולית אמיתית, היתה המחלה כעת ניתנת לריפוי מלא באופן רשמי על ידי הרפואה האלופטית.

[ii] מספרים אלו נכונים כנראה לגישה של קלי, בודוויג, רייף וכנראה גם גישות אחרות שלא נבחנו סטטיסטית. על שיטת הריפוי בעזרת אנזימי לבלב של ד"ר קלי (ראה ‎6.2 להלן) בוצע מחקר סטטיסטי שהראה 100% ריפוי של סרטן הלבלב אצל אותם שביצעו את הפרוטוקול ללא סטיות [65]. רייף ריפא 16 מתוך 16 חולי סרטן סופניים [26]. בודוויג טענה לריפוי של 90% מכלל חוליה ובהם חולים סופניים אחרי שהרופאים "נואשו מלעזור להם"

[iii] פליאומורפיזם (pleomorphism) משמעותה ריבוי צורות ומתייחסת לענייננו ליכולת של מיקרוב לשנות צורה וגודל כתוצאה מתנאי סביבה משתנים. המיקרוב שמצאו החוקרים השונים משתנה, כך נראה, מגודל של סומטיד (קטן מוירוס) ועד לגודל של פטריה ומשנה את צורתו בהתאם לשינויים בגוף המארח (לדוגמה, חומציות)

[iv]  וובסטר קֶהר (R. Webster Kehr) הקים את האתר  Cancer Tutor (www.cancertutor.com) המביא מידע מפורט ורב ערך לחוליי סרטן המעדיפים להתרפא בגישות חלופיות, יעילות ובלתי רעילות (באופן יחסי). האתר הוא אוצר של מידע מעשי ועיוני כאחד וקשור לקרן העצמאית לחקר הסרטן (Independent Cancer Research Foundation, Inc) המקדמת מחקר ומפתחת פרוטוקולים להתרפאות לא רעילה מסרטן תוך שימוש במגוון שיטות וגישות.

[v] הרעיונות של וובסטר קהר המובאים כאן אינם מקובלים על הרפואה האלופטית. עם זאת, בהינתן שהגישות המוצגות באתר מביאות לריפוי של סרטן באחוזים גבוהים משמעותית מאלה של השיטות האלופטיות בהתבסס על תאוריה זו, אפשר להניח שהיא קרובה יותר למציאות מאשר הגישה האלופטית הנוטה להאשים פגמים גנטיים עלומים.

[vi] המילה "מיקרוב" נהוגה כאן מאחר והממצא המיקרוסקופי תואר כבעל צורה וגודל משתנה שאינו תואם להגדרה מדעית אחת ויחידה (דיון בהמשך).

[vii] אנטונין ביצ'מפ היה מתנגדו העיקרי של פסטר. השניים נחלקו בעיקר בשאלה האם בקטריות הן פליאומורפיות (משנות צורתן וגדלן) כפי שטען ביצ'מפ או מונומורפיות לטענתו של פסטר, אשר התקבלה על דעת הקהילה המדעית מאז, ולא בטוח שלטובת המדע. עבודתו של ביצ'מפ ותורתו אינן מוזכרות כמעט בשום ספר רפואי או מדעי בן ימינו.

[viii] המיקרוביולוג הגרמני רוברט קוך קבע ב- 1884 שכדי  להוכיח שחיידק מסוים גורם למחלה צריכים להתקיים ארבעה תנאים הידועים כ"פוסטולטים" של קוך: א) אותו חיידק חייב להיות מבודד תמיד מאותה מחלה; ב) את החיידק שבודד מן החולה יש לגדל בתרבית טהורה במעבדה; ג) כשמזריקים את החיידק שגודל בתרבית לחיה בריאה, עליו לגרום למופע קליני הדומה לזה של המחלה המקורית; ד) אותו חיידק חייב להיות מבודד שוב מחיית הניסוי החולה. בסוף המאה ה- 19 היתה לחוקים אלו השפעה רבה בהגבלת החשיבה המיקרוביולוגית והרפואית לערוץ מוגבל יחיד בנושא בקטריות ונזקן, אולם כבר בימיו של קוך התברר שהחוקים אינם עומדים במבחן המציאות וכי חיידקים, וירוסים ומיקרובים אחרים אינם "מתנהגים" בהכרח לפיהם.

[ix] אמבריולוג  - עוסק בחקר עוברים