המשתמשים בקבוצות היוד באינטרנט פיתחו מספר כלים להפחתת הרגישות ליוד הנובעת משחרור הרעלים בגוף. כל הרעיונות להלן נוסו באופן מעשי על ידי מתספי יוד בקבוצות השונות וסייעו לרבים מהם.

דילול ובנית מינון - במסמך ברשת[i] מציע Grizz, (ממובילי קבוצת היוד ב- CureZone), לאנשים רגישים להתחיל בקטן ולעלות מינון לאט מאוד. לאלו המתקשים להתחיל אפילו עם טיפה אחת של לוגול 2% (בערך 2.5 מ"ג) מוצע לדלל את הטיפה חלקי 10, 20 או יותר (להוסיף 10 טיפות מים נקיים לטיפה של יוד ואז לצרוך רק טיפה אחת מהתערובת, לדוגמה) ולהעלות את המינון או להפחית את הדילול בהדרגה בהתאם לתחושה.

צביעת העקב - למי שעדיין יש תגובות קשות ללקיחת היוד, מוצע להשתמש בטיפה אחת מדוללת חלקי 10 לצביעה של עיגול קטן על צד עקב הרגל פעם ביום או פעם בשבוע ואז לאט להעלות את המינון של הצביעה. יש לצבוע פעם על עקב ימין ופעם על שמאל.  לכשניתן לצבוע יוד 2% לא מדולל, אפשר לעבור ללקיחה פנימית במינון זעיר ולהעלות אותו באיטיות במשך מספר חודשים, עד שניתן לעבור ליוד 5% או לטבליות יוד (ראו תכולת יוד בתוספים בפרק השימוש המעשי)

להתחיל במאה - אצל אנשים רגישים פחות מוצעת גישה הפוכה. להפחתת משך התסמינים כמו גם להמרצת מערכת החיסון, מצאה הקבוצה כי עדיף להתחיל את התיסוף דווקא במינון מיידי של 100 מ"ג ויותר, על מנת לעבור את שחרור הרעלים במהירות הגדולה ביותר האפשרית. במסמך הנ"ל יש קישורים לעדויות רבות להצלחת הגישה המהירה הזו.

פרוטוקול המלח - פרוטוקול ותיק זה קיים מראשית פרויקט היוד והוא מבוסס על כך שהכלוריד במלח מסייע לסלק ברומיד מהגוף. להקלה על תסמיני שחרור הרעלים בגוף יש לשתות חצי כוס מים חמימים עם רבע עד חצי כפית מלח אטלנטי/הימלאיה (לא מלח שולחן/לבן) ובעקבותיה לשתות עוד כוס וחצי מים מטוהרים. יש לחזור על פעולה זו כל חצי שעה עד 45 דקות, ועד שמתחילה השתנה שופעת, אשר מוציאה ברומיד רב מהגוף.

מינון בפולסים  - שיטה זו מציעה להפסיק את תיסוף היוד  ל- 48 שעות מפעם לפעם (בכל סוף שבוע, לדוגמה) לפי התחושה, וככל הנדרש כדי לאפשר פסק זמן לכליות לפנות את רעלים שהצטברו בדם.

שינוי ברמות TSH והורמוני תריס

ד"ר בראונשטיין מסביר כי כאשר אנשים עם חסר יוד מתחילים לקחת מינון גבוה של יוד, עליות ומורדות של הורמוני התריס עשויות להתרחש. ירידה זמנית צפויה במהלך היומיים הראשונים  ועד שהבלוטה מגיעה מחדש לאיזון (זהו למעשה אפקט W-C המפורסם, ללא הפרשנות המגמתית שלוותה אותו). ירידה זו יכולה להביא לתסמינים של תת-תריס, אולם מצב זה לא מתפתח [13, p. 278].

מנגד, מחקרים הראו כי אספקת יוד באוכלוסיה בחסר יכולה לגרום לאפקט חולף של עליית הורמוני התריס ולתסמינים של יתר תריס. אפקט זה שוכח עם הזמן והתסמינים חולפים.

אפקט נוסף הקורה אצל חלק מהאנשים בעת תיסוף יוד הוא עליה ב- TSH. רופאים יודופביים עלולים לפרש עליה זו כעדות למצב של תת-תריס, אולם, כדברי ד"ר בראונשטיין, רופאים אלו אינם מבינים את הביוכימיה והפיזיולוגיה של יוד. בעוד מצב של תת-תריס מאופיין ברמה נמוכה של הורמוני התריס T3 ו- T4 ובתסמינים קליניים אופייניים של עייפות, קור, כאב ראש וכדומה. בתיסוף יוד, מאידך, הפרשה הנוספת ההורמון TSH היא צפויה וסבירה. בעוד שבחסר יוד הגוף מפחית את כמות הסימפורטרים של נתרן/יודיד (NIS) בתאים, הרי שבתגובה לאספקת יוד זמינה מופרש הורמון TSH על מנת לעודד את תאי הגוף לייצר יותר סימפורטרים ולקלוט את שפע היוד לתאים. כל עוד עליה זו אינה מלווה בירידת הורמוני התריס עצמם ובתסמינים קליניים של תת-תריס, אין לחשוש ממנה [13, p. 225]. ד"ר בראונשטיין מסביר כי לניסיונו עליה ב- TSH שאינה מלווה בתסמינים מתרחשת אצל כ- 25% מהמתספים. הערכים של TSH יכולים להגיע ל- 5 - 15 mIU/L ויותר, ויכולה להמשך 6 חודשים ואפילו שנה.

במאמר מוסגר, ראוי להזכיר כי TSH אכן ממריץ את בלוטת התריס ליצור הורמונים, אך הוא אינו הורמון תריס בעצמו. יש ל- TSH תפקידים נוספים בגוף ולכן גם סיבות נוספות להפרשתו. ההסתמכות עליו לקביעת מחלות תריס היא שגויה, מטעה וגורמת הן לתת אבחון ולסבל רב והן לטיפול שגוי, כאשר רופאים רבים מתעלמים מהקליניקה ומנסים בעיקר לייצב TSH, מבלי להשיג שיפור אמיתי במצבו של המטופל.

אי ספיגה של היוד

ישנם מקרים בהם בדיקת העמסת יוד מראה על דיות יוד למרות קיומם של תסמיני מחסור. מצב זה מעיד על אפשרות כי מנגנוני ספיגת היוד (NIS, פנדרין) חסומים או לקויים וניתן לבדוק זאת על ידי בדיקת רמת היוד ברוק מול הדם (עוד על בדיקות אלו בסעיף ‎8.2).

ההערכה היא כי התקלה במנגנוני ספיגת היוד מתרחשת בגלל חוסר היוד עצמו והצפת ההלוגנים המתלווה אליה. הלוגנים אלו כוללים ברומיד, פלואוריד, פרכלורט וטיוציאנט (thiocyanate - מסיגריות) נקשרים בחוזקה לקולטני היוד ומונעים ספיגתו.

הטיפול בבעיה זו הוא בעיקר על ידי הגדלת מינון היוד, על מנת לעזור לו "לנצח" בתחרות ולהדיח את ההלוגנים מהקולטנים. הגדלת המינון ושפע היוד בגוף גורמים לעליה של TSH, אשר אחד מתפקידיו הוא לעודד יצירת סימפורטרים חדשים בתאים ובכך להגדיל עוד יותר את ספיגת היוד. דומה הדבר לניסיון להרטיב ספוג יבש מאוד. בתחילה המים מחליקים על פני הספוג אולם קצב ספיגת המים עולה  ככל שהספוג נרטב.

בנוסף להגדלת מינון היוד, התוספים הנלווים עוזרים אף הם לתפעול מנגנון זה. במיוחד מלח מלא ומינון גבוה של ויטמין C עוזרים בפתרון הבעיה